|
התמונה הזאת שבאלבום
ישנה ונוסטלגית
דהויה ובלויה
כבר כמעט ולא נותר ממנה כלום.
זיכרון, שלאט לאט הולך ונשכח
אני ואתה, יחד ולחוד
לא מסוגלים להתגבר
לא מסוגלים להפוך את הזיכרון הזה
למשהו שנעים להיזכר בו.
הזיכרון הזה הופך להיסטוריה.
והיסטוריה - שוכחים
מדחיקים
מטאטאים הכל מתחת לשטיח כלא רוצים להיזכר
רגע לפני שהכל נעלם,
תגיד לי אם אתה מצטער
או שאולי אתה משלים
או שאולי זה טוב ואתה רוצה לשכוח
רגע לפני שנפרדים לתמיד
אני רוצה רק להגיד
שתמיד אוהב אותך
שתמיד אחשוב עליך
שאנצור את הרגע שנפגשנו לאחרונה תמיד
שתמיד אהיה ממש כאן, במרחק נגיעה ממך.
קשה, אבל מתרגלים
כואב, אבל משלימים
לבד ואין מה לעשות. |
|
|
תנו לי
מיקרופון, כי
אני הסלוגן-מן,
בבמה החדשה מקפץ
ומאונן, תביא
יוצר- אני אקח,
בועז רימר
התותח, מאשר
הסלוגנין- הוא
מגניב והוא
אנין,
בוא לצ'ט אני
כבר שם, הבמה
היא העולם, האתר
מכיל תכנים לא
הולמים ולא
הוגנים, נזקים
שייגרמו לכל מי
שייחשף- ההנהלה
לא אחראית
ומצידנו תישרף.
קומיצה בראפ
מתחנף מטיף
ומטומטם כאחד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.