זה הריח שעולה מן הים בתחילת הקיץ
ומטריף לי את החושים,
אחד הדברים שבאים לי בחינם,
ואני לא יכולה להסביר

זה ריקוד אפריקאי שמפרק ממני
את כל מה שנשמר עמוק בפנים,
זה עמוק וזה נכון וזה מתאים,
זה הגשמה עצמית וסיפוקים -

אז למה בא לי לבכות
מהפחד שהכל יעלם?
למה אני מאמינה שהטוב
הוא תמיד זמני ובקרוב יסתיים?
למה יש לי מחשבות נוראיות
והזיות על דברים שלא קרו,
כל הזמן אני בלחץ וכואב לי הגוף
שאני לא אהיה מספיק טובה לכלום,

למה כישלון הוא בית חם ומוכר
לחזור כמו בריחה מאמת כואבת,
ולמה קשה לי לאהוב את עצמי
כמו שאני פשוט אוהבת .