I reached my most profound thinking at the age of 8. Since
then I'm just trying to remember back to my 'then
thoughts'.

זאת לא בדיחה או הלצה, זאת המציאות והיא כואבת.
כל שנה שעוברת, אני מרגיש את הרפיון המוחי המתגבר.
כל מחשבה, הגיג ופילוסופיה שנמצאת עוד קיימת במוחי, חושלה בגיל
רך.
איך אפשר להנות מהחיים כשאני יודע, שפעם הייתי כל-כך חד כל-כך
מוכשר... אאשים את הסמים!
"סמי, אתה אשם. יא חרא!"