|
I reached my most profound thinking at the age of 8. Since
then I'm just trying to remember back to my 'then
thoughts'.
זאת לא בדיחה או הלצה, זאת המציאות והיא כואבת.
כל שנה שעוברת, אני מרגיש את הרפיון המוחי המתגבר.
כל מחשבה, הגיג ופילוסופיה שנמצאת עוד קיימת במוחי, חושלה בגיל
רך.
איך אפשר להנות מהחיים כשאני יודע, שפעם הייתי כל-כך חד כל-כך
מוכשר... אאשים את הסמים!
"סמי, אתה אשם. יא חרא!" |
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.