חיכית לה,
חיכית לה ממש כמו למשיח
שכבת שם, בלי הרבה תנועה,
בלי בכי, בלי צחוק,
בלי שבריר של רגש שמובע על פניך החוורות
חיכית שם דומם, שוכב שם, לבד, בחושך

היו רגעים ששמעת אותה מגיעה,
אולי בקול הציפורים בשמיים
אולי בקול הצרצרים המצחקקים בדרכם על האדמה
אולי ברחש הרוח הנושב דרך עלי החיטה הזהובים

במוחך רצו כל הזמן מחשבות
עליה, עלינו, על ההורים שלך, החברים האחרים,
הלימודים, המוזיקה שאמרת שכל הזמן מתנגנת לך בראש
לא נתת לה לצאת, לא למדת לנגן מעולם על שום כלי
לא כתבת, לא שרת, לא שיחקת

תמיד הראת את עצמך מאושר,
לא משנה איך היית, עצוב, שמח, כועס, מבסוט, עייף
לא נתת לשום דבר להדאיג אותך
השלווה הייתה חלק ממך

היא איחרה לבוא,
הסתכלת על השעון בדאגה
מחוג השניות לא זז,
דפיקות הלב שלך נשמעו למרחקים

לא קראת באותו יום את העיתונים
"רכבת ישראל בשביתה" הם כתבו
היית כנראה מתאכזב
עדיף כבר פשוט לקפוץ מבניין