אזרחי הרחובות אנחנו,
מהלכים מוכי ירח מאיר
ברחובות האספלט.
אורות ניאון עירוני פולט אורו העמום
מחשיך צעדינו

שכרון חושיו של הלילה עוטף אותנו
כמקום מסתור אליו אנו בורחים.
על ספסל התיישבנו
בקרבת החיים
לידם,
אך לא בהם,
מילותינו מתנגנות ללא תוים ואף ללא לחן
מתאימות לעכשיו, לרגע -
ולאחריו לא קיימות.

אזרחי הרחובות אנחנו,
אוהבים את נצנוץ הכוכבים
שואפים אל קרבנו את הלילה ברחובות
רק שם אנו מתקיימים

וכשאיננו שם - כך גם הוא קיומנו.

אזרחי הרחובות,
על ספסל ומדרכה
אזרחי הרחובות,
בין דממה להמולה,
אזרחי הרחובות,
שותפים למציאות
אזרחי הרחובות אנחנו
ולא נוכל יותר.