עצבות נובעת מדיעה שטחית או טיפשות. יש אמת מסוימת בדבר. אדם
עשוי להתעצב כי נכשל במבחן, אבל מחשבה עמוקה יותר תביאו למסקנה
שאין סיבה להתעצב, שהרי עשה את מיטב יכולתו- כל הכבוד, ולא
עשה- יש מקום לשיפור, ואין טעם בבכיה על חלב מקולקל שנשתה.
אהבתו של אדם את המציאות הופכת אותו למאושר. מהו אדם מאושר?
אדם האוהב את המציאות הסובבת אותו, אדם שמרוצה ממצבו. זו גם
מקורה של אותה נפיחות מחשיבות עצמית, אדם מדמה לעצמו כי הוא
מאושר מכיון שנדמה לו שהוא אוהב את מקומו. ומה הטעם בהגדרת
הרגש אושר ע"י רגש אחר, אהבה?   ובכן, בכך אנו מצמצמים את קשת
הרגשות אותן יש לתאר. מרגע שתארנו אהבה, תאור האושר נובע
אוטומטית מכך.
לזנוח רע ודאי עבור טוב ודאי. מתי מזדמן לעשות זאת? אני תמיד
בטוח בדבר אותו אני מנסה להגשים, אבל אף פעם אי אפשר לומר כי
אותו דבר הוא טוב ודאי עבורי. אם היינו מתלבטים כראוי על כל
מעשה, לא היינו מגיעים כלל לידי פעולה.
אהבה המתעוררת בגלל צורה נאה סותרת את ההגיון. נכון מאוד. על
איזה מזרון עדיף לישון, מזרון יפה לעין או מזרון נוח? רציונלית
עדיפה הנוחות. באותה מידה, עם איזו אישה עדיף לחיות- זו היפה
לעין או זו שכיף לדבר איתה? גם כאן, רציונלית לפחות, עדיפה
האופציה השניה. כשאני רואה זוג, זהו מראה דוחה בעיני, עקב מצבי
החברתי העלוב מתעוררת באופן צפוי קינאה. אני חש כאילו הם מנסים
להדגיש את היותם ביחד. אבל מה יש בסך הכל בינכם? היא נותנת לו
לגעת בה, כמה חביב. כמה אותם זוגות צעירים בגיל התיכון טורחים
לדבר זה עם זה? האם הוא מדבר איתה ומפיק מכך הנאה כמו משיחה עם
חבריו? והיא? העיקר הוא הסטטוס הסוציאלי של זוג. המראה הוא
חזות הכל.
אין אנו רוצים דבר מה כי הוא טוב, אלא הוא טוב כי אנו רוצים
בו. אני לא רוצה את ענת בגלל שהיא יפה. היא יפה בגלל שאני רוצה
אותה. לכתוב זה דבר מופלא כ"כ רק בגלל שאני אוהב לכתוב. עצם
הכתיבה אין בה דבר, שהרי אם לא הייתי רוצה לכתוב, לא הייתי
מתרשם מכתיבה טובה. איכותם של הדברים נמדדת ע"י מידת הרצון שלך
להשיגם. אמנות היא דבר טוב בעיני, רק כי אני רוצה בה.
מושא האהבה צריך להתקיים בהווה. אם אני אוהב את קאנט, זו
נוסטלגיה. אם אני אוהב את אסימוב, זה געגוע. אם אני אוהב את
עצמי, זו אהבה. עבור האהבה, חייבת להיות ממשות של מושא האהבה,
שיהיה קיים בזה הרגע, על מנת שהמחשבה עליו לא תהיה לריק.  
הנאה יתירה על המידה. התמכרות, ערפול חושים, ויתור על צרכים
בסיסיים עבור אותה הנאה, זניחת הנאות אחרות. ההלם שמתקבל
כשנאלצים לחזור אל קרקע המציאות. קיימת הנאה יתירה על המידה.
שעבוד בידי הרגש. אני כועס- אני מרביץ. אני מתרשם מבחורה- אני
אונס אותה. אני עייף- אני הולך לישון. חוסר יכולת להתגבר על
עצמך, להכריח עצמך לעשות דבר או להתנהג בדרך הנוגדת את יצרך,
את רצונך הטבעי. אך הרצון הטבעי אינו תואם את ההגיון המנחה,
וההגיון המנחה, בניגוד לרצון הטבעי, מנחה את האדם אל טובתו
הכללית, בעוד הר"ט מנחה את האדם אל טובתו הגופנית הרגעית
גרידא.
כל דבר נעלה הוא קשה כשם שאינו שכיח. התעודה כמשל. למה אנשים
לא מקבלים ציוני בגרות גבוהים? כי דרושה השקעה, ולכן ציון גבוה
הינו נדיר, ולכן ממוצע גבוה הוא דבר נעלה.