עדי דקל / בדידות |
אך כעוסה מבפנים.
הגלים מנפצים
את נשמתך הטועה.
ואת חושבת,
למה יש שממה?
את יודעת שחייך אינם
קלים,
ובכלל, האם יש לך
חיים?
הדבר הזה,
מה שמו,
אהבה?
כל כך שביר,
אף פעם לא בנמצא.
ואת יודעת
כביום היוולדך,
שהנך רוצה לתקן,
לשבור,
לעגן
את נשמתך
האבודה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|