לזכר כל נפגעי הטרור בעולם.
יחד עם הקריאה לסוף...


ילדה יושבת, מחייכת תמימה
צוחקת, משחקת ואינה בוכה
ומשפחתה יושבת מול הטלויזיה
חדשות - ואין טובות
ובוכים והיא צוחקת, תמימה, לא יודעת צער
לא מבינה דאגה
ועוד סיוט ועוד מוות ועוד הרוגים,
ואביה קורא עיתון והיא על בירכיו יושבת,
מחייכת, מושכת בשרוול.
ובארץ אחרת חיה לה ילדה
קטנה, תמימה, אך לא צוחקת.
לבדה בעולם
המוות לקח ממנה הכל.
ויושב לו ילד לבד אי שם בארץ נידחת
מנותק, תמים, חי בעולמות משלו
ושומעים על עוד הרוג ועוד אחד
ואין לזה סוף
ומתחילים להתרגל
וישנה ילדה קטנה וילד
שחיוך כבר לא יאיר את פניהם
נפגעו הם בידי האויב
אינם מבינים רוע והוא, לקח את חייהם
איך נוצרו מפלצות שכאלה?
איך לוקחים חיי אדם עם חיוך?
עיתונים מלאים תמונות ילדים הרוגים, וזקנים וצעירים
וכבר לא משנה הגיל כשמתים.


יהי זכרם ברוך...