המקום בו נפגש הנחל עם הכביש הוא סוג מיוחד של הצטלבות דרכים.
זהו הצומת בו חוצה הטבע את עולם האנשים.
ואני שרוב חיי נסעתי לאורך נתיבי האדם
תמיד הייתי מאמץ את מבטי בכמיהה כל עת שחלפתי על פני דרכיה של
אימא אדמה.
מנסה לשווא לנקב בעיניי את רעלת המרחקים.
כולי תוהה לאן מובילים אותם הנתיבים ומהם הנופים על פניהם הם
חולפים והאם החלופה אותה הם מציעים עולה על זו שבה אנו לרוב
בוחרים.

אולי השביל האמיתי הוא שביל הטבע - שם מחוץ לקליפה הצרה המכילה
את עולמנו היכן שמצוי עולם רחב מכפי שמסוגלים אנו לתפוס,
עולם שטרם נחקרו צפונותיו ורחוקים אנו מלרדת לסוף פשרו.


מוקדש לנחלי האכזב הנהדרים של מדבר יהודה