כמו אז,
מולי העליה הגדולה מתנשאת עד לאופק,
ואני אבודה. אייכה?
פתאום עומד הוא שם
לוקח את ידי
מושך מהבוץ
נאחזת בו ויודעת שאני אצליח
כי הוא כאן והוא אוהב והוא רוצה
שיהיה לי טוב. כנראה. וקצת
טוב
עכשיו וקל ללכת
אל תיבהלו מפניי;
יודעת אני,
גם עלי מוטלת משימה.
ורוצה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.