הנה חזר לה החיוך, החיוך האמיתי, לא החיוך המאולץ,
ופתאום נראה שכל העולם חזר לשמוח.
היא חזרה להתלבש יפה ולהתגנדר כמו שאהבה,
היא חזרה לצאת מהבית ולנשום אויר צח,
היא חזרה לחייך, לשמוח, לשיר ולרקוד,
היא חזרה לאהוב.
פתאום היא נראתה ילדה שונה,כאילו נולדה מחדש.
כל הזמן מחייכת, צוחקת, עכשיו כולם הבינו מה היה חסר להם, למה
הם התגעגעו.
כשהיא הייתה רואה אותו החיוך גדל פי שניים,
העיניים נפתחו קרנו ובהקו.
היא הייתה רצה אליו בידיים פתוחות הרוצות חיבוק, כולה עטופה
אהבה.
היו יושבים מחובקים שעות, בזה כולם אהבו לצפות,
הם היו כל כך מתאימים, בזה כולם היו רוצים.
יום אחד החיוך נעלם, גם החיוך המאולץ כבר לא שם,
העיניים היו נפוחות ואדומות, היא כל הזמן בכתה,
הוא הלך. בלי סיבה.

ילדה טיפשה, למה התאהבת?
לא לימדו אותך שזה כאב וסבל?
חבל עלייך, באמת, התאים לך עם החיוך.