בעומדה ללקט ראתה
מעליה זריחה מוזרה
לא כתמול או שלשום או אי פעם
עלתה לה השמש שחורה
זרקה הסל מידה
כל שללה אז נפל מפוזר
רגליה רצות נשאוה
יחפה בודדה אל הכפר
ברוכבו בשריון ואוכף
הבחין הנסיך אף בלא לעצור
כי עולה לה באופק מזרח
החמה, אך צבועה בשחור
סובב סוסתו לאחור
קשת את גבו ודהר
אוי גם לב סוסתו דילג פעימה
בנפלו את הרגל שבר
עלמה יחפה ללא סל או זרים
עוד ליבה בחזה מרטט
בריצה נשאוה רגליה
היישר אל בן מלך שותת
נשכחה באחת מליבו,
אף היא שכחה הזריחה השחורה
עת ברוב רחמיה עטפה
בבגדה את רגלו השבורה
צרצרים את כנפם אז חיככו
צפורים צפצפו זמרתם משכבר
עת השניים יחד הילכו ונשקו
כל הדרך משם אל הכפר
וברגע פרידה בין שבילים
בו ביקש יד עלמה יחפה
מעבר גבם ראו אוהבים
כי גם שמש אדום נשטפה |
