אם הייתה לי מכונה -
כזאת שזזה בזמן
הייתי כאן ועכשיו,
או אז ואח"כ?

ואם הייתי אז -
אז?

הייתה לי הזדמנות,
לחתור לשלמות
או סתם לשנות מתוך סקרנות.

קרה שטעיתי,
קרה שסבלתי,
לעיתים גם נפגעתי,
ואולי אף פגעתי.

ואם הייתי אז -
אז?

הייתי מנצל את ההזדמנות?
כי חתירה לשלמות היא קצת
חוסר שפיות
והסקרנות אולי,
חסרת אחריות.

טעות היא אשליה מטעה.
כישלון זה סוג של הצלחה.
אכזבה היא פתח לתקווה.
העיקר החוויה.

בסוף הבנתי שזאת חוויה,
בסוף גיליתי שיש לה מטרה.

ואח"כ -
סתם לקפוץ לבקר,
זה בכלל מעניין?
כי מה הטעם עכשיו -
אם כבר היה אח"כ?

אז אם הייתה לי מכונה -
כזאת שזזה בזמן.
הייתי נותן אותה,
למוצא הישר.

כי אם לא עכשיו
אז מתי?

"...ואם אתה מבין, שגם אם היית מנסה להפוך הכל למושלם, לא
היית יכול לעשות את זה טוב יותר. ואם היית ממש מנסה, היית משבש
הכל." (בנג'מין הוף, הטאו של פו)