זה פשוט סוג מיוחד של קשר,
כי אין לו שום עתיד, ולא יהיה לו.
וזה לא מטריד אותי יותר,
כי לא קשה לי כשאתה בחיים שלי, וגם לא קשה כשאתה לא.
אני רק יודעת שאני תמיד מרגישה יותר, ואתה תמיד מרגיש פחות,
שאני מעולם לא אהיה סוג הבחורה שאתה רוצה לעצמך,
ושאיפשהו אתה ההיפך, אבל בעצם מה שאני רוצה.
וזה טוב שיש עובדות קבועות שאפשר להסתמך עליהן,
ובך, בי וב"קשר שלנו" יש הרבה כאלה.
למשל זה שלי תמיד תהיה חולשה אלייך,
ואני תמיד אחשוב שאתה אדיש אלי,
למרות שאתה לא.


אבל גם יש עובדות טובות, לא הכל שלילי,
כמו למשל שאין יותר שונים מאיתנו,
ושאנחנו הפכנו את המשפט "הפכים משלימים" לשקר,
אבל אין ספק שלקשר הזה יש את כל הסיבות להצליח,
כי חברים שלך אף פעם לא יאהבו אותי,
וחברים שלי אף פעם לא יאמינו לכל מה שתאמר לי.
ואתה תמיד אומר שאתה בן אדם מאוד כן,
ושאף פעם לא נתת לי לחשוב שאנחנו יותר מידידים.
אז ככה שאין לי שום סיבה להיות מבולבלת.
אני חושבת על הפעם ששלחת הודעה על כמה שנראיתי טוב,
ועל הפעם שאמרת כמה אתה רוצה אותי,
ואי אפשר לשכוח את כל הפעמים שאמרת שזה ברור שיש לך רגשות
אלי.


אז מעניין מתי אדע אם אני עוד אחת מהכביכול "ידידות" שלך,
או שאני היחידה?
ומעניין איך רק אני רואה שכשאתה מחבק אותי,
אתה בעצם משלים את היעוד שלך,
ואיך רק אני רואה שבשניה שאין ידיים, ואין מגע אנחנו עוד פעם
סתם,
ורק לפעמים אפשר לראות את הקרבה.


אני בטח צריכה להשאיר אותך מחוץ לחיים שלי,
ואני בטח צריכה להפסיק לנסות להבין אם בעינייך אני יפה או לא,
ובטח שאני צריכה להפסיק לנסות לעשן פחות,
כי אתה תמיד אומר שלא תרצה שחברה שלך תעשן לידך.


עכשיו אתה מודה, ואומר שיש קסם כלשהו בקשר שלנו,
ושאם זו הייתה מישהי אחרת שכ"כ שונה ממך, זה לא היה קורה, וזו
עובדה.
וידוע שעובדות לא משתנות, ותמיד אפשר להסתמך עליהן.
הקשר שלנו בנוי מעובדות, אז כמה טוב שיש לי על מה להסתמך.