מוצ"ש.

מוצ"ש רגיל בעיר מדברית וצרה, לילה של סוף קיץ. סוף קיץ מאז
ומעולם השאיר לי טעם של אכזבה מרה בפה. לא משנה כמה הקיץ היה
נהדר, עדיין, נשאר לי טעם של אכזבה, מהסוג המר יותר, מהסוג של
הפספוס.

הם עשו תאונה אתמול. כולם יצאו בחיים עם פגיעות קלות פה ושם.
לא הייתי איתם, לא הזמינו אותי. בדרך למסיבה הבדואי לא עצר
בעצור ונכנס באוטו של רועי. טוטל לוס. לא הפסד, הדלת מהצד
שהייתי יוצאת ממנו תמיד לא היתה נסגרת טוב וזה חרפן אותי,
עכשיו יהיה אוטו חדש, דלת חדשה. האמת, זה לא משנה, אני כבר
מזמן לא יוצאת מהאוטו של רועי.

חזרתי אחרי שביקרתי את ליאת היום מסריחה מסיגריות. יצאתי עם
אבא שלה לעשן והוא אמר לי "מרגיש זקן לידך, כמה גדלת" ודיברנו
על אוסטרליה ופוליטיקה וסמים ונזכרתי כמה טוב היה פעם, כשהכל
היה מסובך במתיקות של ילדות, כשהעולם לא היה באמת אמיתי, רק
קצת.

רטט בטלפון. הוא.
אין ספק שהוא יודע מתי להתקשר. אף פעם לא היה מצב שהוא יתקשר
ואני אסרב לו, מקסימום איזה משחק כוחות קטן, שנינו מפסידים ואז
תמיד נפגשים לזיון מנצח.

"אני מתחיל מילואים מחר, לידך"
וואלה. אז שיחקנו קצת בהודעות ושאלתי כמובן אם זה אומר שהוא
יהיה יותר חרמן אז הוא אמר שכן כי זה ידוע כשעולים על ב' אז
נהיים רעבים עייפים ו"השלישי". איזה פה נקי יש לו בטלפון...
"השלישי", כאילו שאתה לא חושב מהזין ברגע שאתה שומע את השם
שלי.

"כנסי למחשב"
נכנסתי. הטעם המר הזה של האכזבה מעורבבת עם פרלמנט לייט.
התחלנו במשחק הקבוע של ירידות הדדיות.

"את לא מוצצת טוב"
באמת? גם אתה לא להיט והאמת היא שלא ממש התאמצתי לעשות לך טוב.


"למה?"
כי לא בא לי להשקיע בך. כי אני מוצצת מכל הלב רק למי שאני
אוהבת ואותך אני לא אוהבת.

ואז הוא התחיל להציב לי תנאים. הוא יישכב איתי רק אם אני
מתנשקת איתו. חצוף!

"אני מנשקת רק את מי שאני אוהבת"
הוא אמר שבלי לפגוע יש לי אופי של זונה. אמרתי לו שדווקא מחמאה
כי זונות הן עם חזק, הן היו כאן משחר ההיסטוריה ותמיד יש
פרנסה. הוא אמר שאני קשה מידי וצינית ושדי כבר למשחק הזה ומה
הסיפור שלי עם נשיקות. לא הסברתי, הוא לא יבין.

"אז אני מקבל נשיקה?"
אולי.
אולי ביום שייסתיים הקיץ ולא יהיה לי טעם מר של אכזבה.