היא אמרה לי שאני צריך להתחיל לעשן, שזה ייתן לתחושת הזמן שלי
משמעות חדשה. או אולי בעצם זה ייתן לה את המשמעות האמיתית -
יזקק את המהות של הדקות החולפות, ינקה את רעש הרקע של החיים.
כשהיא יושבת על המרפסת עם כוס הנס-קפה ההולכת ומפשירה, זו
הסיגריה אשר מחדדת את טעמו של הקפה המגורען. זו הסיגריה אשר
מאפשרת למבטה להשקיף אל מעבר לקו הרקיע העירוני, אל האופק שלא
מוסתר על ידי השיכונים והערפיח.
ואני הייתי רוצה ביכולת לזקק, לנקות, לחדד, להשקיף. הייתי רוצה
להצית את המכנה המשותף, לינוק את הפרספקטיבה. להרגיש את
הסימפונות שלנו חולקות זכרונות, טיפות העטרן מספרות לשיעול שלי
כיצד חרכו את ריאותייך.
אבל במהות שלי אני מעשן פסיבי.