בס"ד  שבת 16.00   04.09.04

במשפחה, רק לאבא שלי אני מספרת את כל הקטעים האלה עם הנשמות
שבאות לבקרני על גבי דבור, צפורים, זבובים...
הוא לא אוהב את הספורים האלה . זה שטויות בעיניו ומעצבן אותו.

אבל תמיד אני מספרת לו, צוחקים, וזהו...

כל יום שישי אבא שלי הולך לבית הכנסת.
הוא מתקשר אלי עכשיו לספר לי משהו, ששכח.
וכל כך נפלא בעיניו העניין עד כי טרח הוא להתקשר בדרכו למקום
כל שהוא בנסיעה במכונית. וכך הוא מספר:
אתמול יום שישי, כהרגלו לבית כנסת הלך.
והנה זבוב מתיישב לו עליו, ואינו מרפה.
עשר דקות עברו  ולא יכול הוא לזבוב. 10 דקות תמימות.
שם לב אבא, כי אל איש חוץ ממנו, לא בא הזבוב.

נזכר אבא בסיפורים שלי ואמר בלבו:
(יש לזכור כי אבא לא אוהב קטעים אלו)

"טוב איילת, הבנתי, הכל בסדר, אני יודע שזו את, הכל בסדר, את
יכולה ללכת..."

ובאותו רגע הזבוב נעלם.

מה את אומרת?

גדוווווווווווול, נכון?

ולמה בבית כנסת? הוא שואל.
אמרתי לו למה.
יומיים קודם דברנו על כך שלא תמיד אלוהים עוזר. עובדה שהוא
התפלל לחייה של איילת והנה היא מתה.
אמרתי לו שהוא עושה את שלו, אבל האדם צריך לעשות את העבודה. אם
היא לא עשתה מה שצריך דמה בראשה.
לפעמים אנחנו מתפללים למשהו וזה לא מתאים לנו, ואנחנו לא
מקבלים. בדיעבד רואים שבעצם אלוהים שמר עלינו.
אמרתי לו את זה.
ובגלל זה היא באה אליך לבית כנסת. היא ידעה שאתה
התפללת בשבילה.

לכל דבר יש לך מה לומר? הוא שואל אותי בטלפון.
לא, אבל במקרה הזה אני פשוט יודעת...
היקשה אבא ושאל: אם יבוא זבוב למטבח, גם לומר לו "איילת צאי".

אמרתי שלא בטוח שזו תהיה היא.

ואלללה מה את אומרת?

מגניבבבבב. חחחחחחחחח אבא שלך בטח התפחלץ הוא לא אוהב ת'דברים
האלה ואז הוא עוד מדבר עם זבוב וזה קורה לו!!
גדווווווווווווווווול!!! ענק לא גדול!
אמא קורים לך דברים כייפיםםםםם גם אני רוצהההה.

אוהבת אותך אמא שלי
הילדה שלך