שכחתי עד כמה למילים כתובות יש השפעה,
ואלפיים דרכי פרשנות שונות.
שכחתי כבר מה זה לדבר איתך פנים אל פנים,
ושכחתי שלא רק אני עסוקה, גם אחרים.
שכחתי שיש עוד אלפי דרכים להסתדר, אבל בסוף נזכרתי.
שכחתי שלפעמים אני אומרת דברים בלי להתכוון, מתחרטת ובולעת את
הרגש.
שכחתי שהקודם שלי היה אומר דברים סתם ומעליב אותי עד עמקי
נשמתי,
ותמיד זכרתי שאני לא מושלמת ושונאת להסתיר רגשות מתחת לשולחן.
שכחתי עד כמה אני נעלבת בקלות.
ושכחתי מה כבר אמרו אחרים.
שכחתי גם מה זו תשומת לב, יש לי מספיק ממנה מאחרים.
ושכחתי שלא כולם כמוני ומבינים מה אני אומרת.
שכחתי.
אני עדיין יכולה להצטער?
מצטערת...