זולג הגשם מעיניי בלא יהיו דמעות
תחסר זעקתי בליל סופה רועמת,
והזדכך לעד כאב עיניך הפקוחות
ידעת-את מותך, נפשי אינה כואבת?
כשלהב האבדון פילח את ליבך,
הוא רגע גיהנום לעולמים ארור
והיאוש חישל נחישות הבעתך
אך זוג עיניים מחפש את אשר אסור
עוטה כפפות המשי, פגיון בגידה נעצת
על שם אהבת אמת המתת קלונך
בראש ולב יחיד ראי אחים ניפצת
השפלת שם אביך, קטפת לב אימך
יובלות טוויות בשקר בהן סודך נצרת
יימח עיניך אור -- חדר אל תוך לבי
בלהבות שנאה עולם נפשי חירבת,
לנצח לא אמחול למוות בקרבי
וקברך הוא שד ממעמקי הליל
אדמה שטופת גשמים כובלת את רגליי
הנח לי, אעלם! אשוט בערפל!
ולא יוסיף נפשי לשרוט הלחש באוזניי
בסתר זכרוני עוד חרוטות פניך,
בטוהר מבטך טמנת לי קללה
במבוך הרגשות טעית בנתיביך -
אל מחוזות השאול, דממה ואפלה
סונוורת בחלום אסור, בל-ייגושם
לאשליית שטן מכרת נפשך
התפוגגו ההזיות, נותרה נישמת חינם
ולא יידע עולם עוד מקום לזיכרך!
על אל ואמונה היכלמת חטאך
מחיתי בידי גושי הבוץ הקר -
והתרסק הצלב על ראש מצבתך
צחנו מילות פרידה
מותי אינו נשאר
הערה:השיר כתוב בלשון זכר ופונה אל זכר. |
