הרשו לי את דברי לכם לומר
רומן - קיראו לו, או סיפור אימים
חיצי האהבה פצעו ליבם
תשוקה נסתרת מעיניי זרים

כל זאת ראו עיניי, אוזניי מוטות
תלויה במהופך באח ביתם
כעת, מחזור הלבנה עמי הטיב
אוכל למסור לכם את סיפורם

בכפר מולדתי ירא האל
אדמות האצילים שטופות הדם
יגון כרסם בלב נערתי
דמעות הליל ממררות שעת יעדה

יומה היא מוציאה טובת הוריה
ביתה ומשפחתה תמיד שמרה
חטאה בל-ייסולח ירבוץ עליה
ציפורניהם יתלשו הצלב מצווארה

וחג האירוסין האביבי
דהר לעומתה, את נשמתה רומס
לבן האיכרים היא תימסר, מילת אביה
בטיפשותו אושרה הוא ימוסס

ורכות לבה, וחיוכה במחשבותיה
אהבתה העצומה אותה חנקה
כשהצטלבו זוגות עיניים כה זהות,
נשימת מלאכי שמיים נעתקה

ראיתי זאת, וכל אשר הוסתר
בחשיכת הליל, סודות לוחשים דומם
היה אחיה, והנערה הייתה
ובצילם גם התקיים לו העולם

הזמן חולף, חסר מעצורים
זריחה צורבת בעיניה הדומעות
היום המקולל גיחך ממעל,
שבועות הכנסיה כבר כה קרובות

ודווקא במהומת ההכנות
כשד התרוצצה המשפחה
את תקוותם האחרונה הגשימו -
ליבם אינם הסבו לבריחה

אהבת נצח, שבועתי קיימתי,
לחש אחיה חרש באוזנה
נקשו פרסות הסוס האצילי,
בעננת אבק התפוגגה דרכם האחרונה

איני יודעת, מה עלה בגורלם,
כיצד בילו יומם, כיצד שרדו,
בליל שחור אפל מצא אותם מותם
כשבן האיכרים ונעריו כלתו פקדו

ומיי נהר האדומים גופותיהם ספגו
וכבוד המשפחה אל מקומו השיב,
כעת, כלה אחרת יש לנער
אך זכר זו לנצח על אושרו העיב

בשפל מכושף, גלים רוחשים ברוח
ואיש אינו ידע, אינו הבין
מניין העצבות בליל ירח
כובשת לב זוגות שעל גדותיו יושבים