היצירה נכתבה בהשראת תערוכת ציורים של הציירת כרמלה ברג -
"CHAT" . מה שכתבתי, זה לאו דווקא מה שרואים במפורש.

I

מהלכים בכרך
עיניים חבויות מציצות מבט
ממאורות עפעפים חסרי מנוח:
ממששות, ננעצות, משפדות
מתנשאות, חוששות, נבעתות
טרף, פחד, אי-ודאות... -
בוקעות מתוך מסיכות אינספור
מחפשות עצמן מבעד עשן ופיח מכוניות צופרות
שחונק אותן, מיתמר כפטריה אל מעל "מגדלי בבל"
בכרך הסואן
שופך הזייתו ללא הפסקה

II

מבלים משתעשעים בתוך קניוני ענק שוטפים אותך
גלי פרסומות, מוארים צהוב ולבן מבהיקים כשמש
מציפים לעיניים אינסוף מוצרים ססגוניים, אור
מגרה, מסנוור, מסמא עיניים ולב מלראות אמת
מלחשוף את טבעם האמיתי הטהור
אהבה
שממנה נבראו

III

כעצים ביער הזוי מתרוצצים בכל הכיוונים
מחפשים את שבילם, מאבדים את שבילם -
והדליקו את היער במו עצמם,  
ענפים, צמרות אחוזי אש
זועקים בלהבות לשמים,  נשרפים
מתגחלים באישם, מתפוררים לאפר

IV

פרצופים מתנדנדים באוקיינוס בדידות סוער
תחת שמי עופרת גוהרים מעליהם
מדמיינים גבהי גלים מתקדמים מהאופק לעברם...
ואולי הם חולמים על חופים של אי
שלשם יישאום הגלים...

V

על רכס משחיר כחלחל מהלכות דמויות הזויות
מחפשות שבילן ליום מחרת מבעד שקיעה ששקעה
כבר,
ללא שמש ירח כוכב שיגיהו קמצוץ אור על
מרחבי חושך, ואין בידן פנס להאיר להן ולו
מעט

VI

צללים שחורים כבויים בתוך עצמם
שנבלעים לתוך חור שחור אל תוכו
אל חופש "יצרים ושלווה";
הוזים "אושר" בשקיעתם עמוק עמוק
ולבם מוחם נפשם נבלעים
פנימו אטאט


VII

עיניים כבויות, חלולות, משוועות
בכל כוחן להיחלץ מתוך פיר השחור,
לשאוב תעצומות כוח משברי נפשן
להפיח בקרבן שאיפות ונשיפות חיים
מבעד לחור שהולך נסגר עליהם...

VIII

ויש שבעומק לבם כמהים נכספים
לשברירי אור אמת,
לאספם לחופנם בלבם שברירים שברירים
ופתחו חרך זעיר לאור שחודר מאפילתם
והרחיבו אטאט לחריץ וצוהר...
ואור אהבה רך החל חודר מבעדו
מאיר להם מרחבים חדשים
ויתחילו לאהוב איש את רעהו
וכל העולם רעים להם.