בטח כל כמה שנים או פחות אצל כמה אתם מוצאים את עצמכם מחכים
למישהו או מישהי זמן רב כדי לומר כיצד אתם מרגישים כלפיהם. זה
יכול להיות כתוצאה מחוסר בטחון או שפשוט לא מוצאים את הזמן
הנכון. בכל מקרה, לי זה קרה לאחרונה ולהגיד לכם את האמת, היה
לי חוסר בטחון לזמן מה אבל מחזרה מרובה של זמן ומקום לא
מתאימים גדל בתוכי הבטחון לומר לה את מה ששמרתי בתוכי במשך כמה
חודשים. הרבה אמרו לי שאני צריך לוותר עליה בייחוד החברים הכי
טובים שלי שראו מקרוב אך היא משפיעה עליי. אבל אתם יודעים איך
זה, כשרוצים משהו חייבים לפחות לנסות וזוהי הסיבה בדיוק למה לא
הייתי מוכן לוותר עליה עד שאנסה. סוף סוף כשתפסתי אותה בטלפון
וקבעתי איתה להיפגש במקום שקט ומוכר שנוכל לדבר ולהבהיר
עניינים היא חזרה אליי אחרי שעתיים ואמרה שזה לא מתאים כי היא
יוצאת עם מישהו. אחרי שניתקה ישבתי וחשבתי לעצמי, על היציאה
היום בערב ועל כל מה שחבריי אמרו, על ההתנהגות שלי ועל האישיות
שלי לימים שיבואו.
הגעתי למסקנה שאני צריך לבחור בין שתי אפשרויות:
האחת היא להתעצבן ולכעוס, להיכנס לדיכאון קטן, לעשות כלום עם
עצמי ולבזבז לחלוטין כמה שבועות מחיי בייחוד אלו שלפני הגיוס.
השנייה - לשכוח אותה ומהר! פשוט לצאת החוצה ולעשות משהו עם
עצמי. אז לקחתי את האוטו ועם סיגריה ביד ירדתי לעיר. בזמנו
הייתי באילת והחבר היחיד שממש שמרתי איתו על קשר בדיוק התגייס
אך למרות זאת יצאתי לבד להכיר אנשים חדשים. חניתי במרכז העיר
והתחלתי ללכת לאורך הטיילת והחופים, כל האזור היה מפוצץ בערסים
ופרחות אז הבנתי שיש רק מקום אחד שבו ארגיש קצת יותר בנוח
ואפילו בבית - אנדרגראונד פאב. פאב אנגלי שבעבר אבי ניגן שם
כחלק מלהקה. כשהגעתי לשם נתקלתי בידיד מהילדות וחבורתו, הוא
ישר הזמין אותי להצטרף לשולחן שלהם. הבנתי שמצב הרוח עומד
להשתפר. התיישבתי בשולחן וידידי עשה סבב שמות והכיר לי את
החבורה. במהלך הערב ואחרי ליטר בירה וחצי קופסת סיגריות מצאתי
את עצמי ואחת מידידותיו מדברים ומדברים וגם מתקרבים טיפה אחר
טיפה כשהאלכוהול זורם. לא ממש נמשכתי אליה באותו רגע והמחשבות
שלי היו במקום אחר - על הבחורה שרציתי כל כך הרבה. לא ממש
נמשכתי לאף אחת באותו ערב אבל מצאתי את עצמי מזדיין עם אותה
אחת מהפאב בדירה של חברה שלה ושוב כשהגענו לבית שלי בבוקר.
כשקמנו לקחתי אותה הביתה והחלפנו מספרים, לא התקשרתי אליה מאז.
עכשיו אני יושב פה כותב וחושב על האירועים מאז שיחת הטלפון
שאכזבה אותי כל כך. חלק בי שמח שנקטתי פעולות ומיציתי את הזמן
שלי באילת בביתו של אבי לפני שאני חוזר לת"א אבל חלק אחר תוהה
האם באמת הבחור שהיא יוצאת איתו עושה אותה מאושרת כפי שאני
רציתי.

אבא לי אמר משהו חכם אחרי כל זה:
"If the girl doesn't go for it the first time, she won't go
for it at all"

למרות הרבה מחלוקות וויכוחים שהיו ביני לבינו לאורך השנים לגבי
ה"פילוסופיה" שלו, כאן הוא צודק.
אז למה לעזאזל אני לא מצליח להוציא אותה מהראש???