אני אפילו לא צריכה לעצום את העיניים כדי להיזכר במבט שלך
אליי
אני מדמיינת אותך מולי
פרט
פרט
לא מחסירה חלקים
כולך

אני בוהה בך
העיניים שלך... ירוקות מתמיד

נהנת מהדקות הספורות שבהן את יושבת מולי
ומספרת לי על חייך
שאת לא יודעת עד כמה שאני רוצה להיות חלק בהם

ואז כשאת הולכת אני מרגישה שחלל נפער בתוכי
כאילו הייתי כולי עשויה קיר לבנים
ולפתע מישהו בא והוציא במכה אבן אחת

תחושה כזאת ריקה

ואני שוב מחכה,
רק לראות אותך
רק עוד פעם לפני שאני עוזבת

ולך...
לך אין שמץ
עד כמה אני מאוהבת.

בך.