יושבת מול מסך ריק, מנסה להביע במילים.
זה יותר קשה ממה שחשבתי.
בורחת לתוך עולם של צבעים, ריחות ורגשות.
למרות זאת עדיין איני יכולה להסביר איך אני מרגישה עכשיו.
אני רואה את השם שלך, שחור על גבי לבן, מודגש.
קשה לי להתעלם. לשנוא? לאהוב?
אני צריכה מעין סימן, להבה קטנה של נר.
אני צריכה אותך, את האהבה שלך.
קשה להודות בזה.
זה לא פשוט להיות כאן, במצב הזה.
ניסיתי למצוא את הדרך הפשוטה והקלה כדי להתחמק מזה,
הרגשות שלי חונקות כל אפשרות.
אני רוצה אותך לידי, אך
הכאב החד הזה אומר לי שזה נגמר.
אני צריכה כבר להבין, לקלוט.
אני פשוט רוצה חיבוק.