מילים שאולי אף פעם לא תקרא, מחשבות שאולי אף פעם לא תדע,
רגעים שתשכח בקרוב אבל בתוכי הם ימשיכו לחיות, נגיעות רכות
שימשיכו ללטף את גופי גם כשאהיה רחוקה, תשוקה שתבער בי עם כל
זכרון ממך, חיוך שיעלה על שפתיי בכל פעם שאעצום את העיניים
ואדמיין את הפנים המחייכות שלך, סוד שייכשף אותי בכל פעם
שהמבטים שלנו ייפגשו...
מחייכת בלי סיבה, בלתי מנוצחת בפני העולם, יש בי שלווה
אינסופית לקבל את העולם ולהודות לו על הדברים הקטנים, לחיות את
החיים במין ריחוף כזה, לתת לדברים הרעים לעבור ליידי לדברים
הטובים להכנס ללבי, לא מוותרת על התמימות, יש בי ילדה שתמיד
תתעקש לחלום בהקיץ, תתרגש ממחוות קטנות של הייקום אל בני האדם,
אנשים זונחים רגעים של אושר בטענה שהתבגרו, מחליפים את השקיעות
בתכשיטים את הזריחות בפלורסנטים, מוותרים על הפרפרים בבטן, לא
מבינים שלאדרנלין שברגשות אין תחליף, שהחיוכים שבאים מבפנים
מזינים לא רק את הנשמה אלא גם את הגוף, הם גם המציאו לזה שם
"המרוץ המטורף של החיים", נשאבים לתוכו ולא עוצרים להסתכל,
אלהים ברא את הטבע בשבילנו, שלא נשכח את היופי, את הטוהר, שלא
נשכח לחלום...
לעולם לא אומרת לעולם לא, מכורה להסחפויות, למקומות לא צפויים,
לאנשים חדשים, הימים הכי יפים בחיים שלי הם אלו שמעולם אפילו
לא העזתי לחלום שכך הם יסתיימו... לקח לי זמן לקבל גם את
ההפתעות הרעות, אלו שפעם גרמו לי לרצות כדור בדולח שחוזה את
העתיד, היום אם הייתי מקבלת כדור כזה הייתי מנפצת אותו לאלפי
רסיסים, שום עתיד לא קסום כמו זה שלעולם לא אכיר עד שאהיה
שם...
ופתאום, כל התאוריות מתנפצות, שום פילוסופיה לא תופסת לגבייך,
חשבתי שאני יודעת מה אני עושה, שיין וגלים יפתרו בי את החידה,
במקום תשובות גיליתי דברים אחרים... בלילות שהייתי איתך כמעט
והתפתיתי לנסות להתקרב, להחשף ולהסיר את השתיקה, ואז נזכרתי
שאתה נוסע, והרבה יותר קל פשוט לחשוף את התשוקה...
כמו תשבץ הגיון של יום שישי, מצליחה לפתור הגדרה או שתיים, ואז
הופכת את הדף, הפעם זה לא מתוך עצלות, פשוט אין לי ברירה...
אולי, פעם, כשתיגמר הקייטנה... |