הלכתי מכם כבר מזמן,
למרות שעדיין עודי כאן,
הזהרתי אותכם כבר רבות,
שאותי אין לענות,
אין לדגדג את עצביי,
כי בשאגה ייפרצו הם מפני,
ויעברו אליכם,
וייכנסו לתוככם,
אל תתעסקו איתי,
צלם של בני אנוש,
לא תנצחו אותי,
סתם תחטפו כאב ראש,
כי אין לכם טעם,רבותיי
אני כבר לא כאן,
השארתי רק את עקבותיי,
נגמרה מלחמת הקיום,
נגמרו הנידודים והאיום,
כאן ופה, הכל התממש,
לא שורף לי - אין יותר אש,
כי אני כבר לא בין החיים,
ואף גם לא בין המתים,
מהתאבדות - לא יוצאים נקיים,
אני תקועה פה בחלקי הכבד, הקליל כבר התפורר בקבר,
כעת סופי הוא איתכם לנצח,
לא הזהרתם אותי על כך,
וזאת לעולם לא אשכח,
שציפיתם עוד כשהייתי בחיים,
שאמשיך לסבול כאן לעולמים,
לא עזרתם לי, רק הכאבתם לי.
לא יכולתי לאהוב,
הייתי חייבת לעזוב,
כעת חזרתי אליכם,
אנוכי עוד אנקום בכם,
כי אין עוד טעם אחר.
אנוכי אהרוס את שקטכם!
עד שתצטרפו אליי,
ותחוו את מה שעליי.