זו היתה אהבה אדירה. לא יכולנו זה בלעדי זו. אחזנו זה את ידי
זו ברגש, לא יכולנו בלי... כל כך אהבנו, הנישואין היו מובנים,
לא יכול אף אחד לעצור זאת... למרות שלא מעט רמזו לי שהוא לא
בשבילי, הוא קנאי וכו', אך אני לא רציתי לשמוע. אהבתי כל כך,
אהבנו כל כך...
ההריון היה בלתי צפוי, לפני שנישאנו... ואז אין ברירה, צריך
לרוץ להינשא. כבר אז גיליתי שיש בו סוג של אלימות אך בחרתי
להתעלם. כי הרי אנחנו אוהבים וזה בטוח יגמר, זה מתוך אהבה.

נישאנו ברוב הדר... היו לא מעט התפרצויות. ואני באופיי הכל-כך
ותרן לא רציתי להתייחס, זה יעבור עם הזמן, אמרתי. היו הרבה
עליות וירידות אשר הולידו לנו שלושה בנים ובת. המון המון
אלימות היתה גם כלפיי וגם כלפי ילדיי... שתלטנות על רגשותינו,
על מחשבותינו, מעשינו, דיקטטורה... אי אפשר היה לחשוב על
אפשרות של לברוח ממנו... היה פחד נוראי בבית. העננה הבלתי
פוסקת מעל ראשו ששידרה לי מדי פעם שעוד מעט יקרה משהו... לא
חלפה.
לא מעט פעמים חשבתי לקחת את עצמי ולברוח ממנו... אך למי אשאיר
את ילדיי??? לאדם כל כך מסוכן ואלים... לא! בשום אופן לא!
העדפתי להיות איתם, להגן עליהם בכל דרך אפשרית, לתת להם
מכוחותי, מהעוצמה שיש בי, לתת להם כלים להתמודד בחיים. עשיתי
הכל כדי שלא יהיה להם רע, הגנתי עליהם מהמפלצת האיומה שהיתה
אביהם. יצרנו הגנות ממנו, השתדלנו לא לספר לו דברים שהיו
עלולים להוליד צרות/מכות/עונשים. היה לנו הסכם - ביני לבין
הילדים - כל דבר לספר לי, אפילו הקשה ביותר, לעולם לא לשקר,
וכך יכולתי לעזור להם תמיד... בדרכי, עם המון כוחות מהאל...
הצלחתי להעמיד אותם על הרגליים עם חוזק נפשי, למרות שזה לא היה
קל.
הוא מבחינתו, בדרכו, חשב שעושה הכל עבורנו, עובד, מביא פרנסה,
מביא אוכל, זהו זה מספיק!!! חבל, לא הבין שזה לא העיקר בחיים,
בדרכו אהב את כולנו... אך פגע ללא רחמנות ביקרים לו מכל...

עברו שנים של שמחות, נישואי בן ובת, לידת ארבעה נכדים
ונכדה...
השתדלתי להתעלם מהרוע ולחיות באושר עד כמה שניתן, להתעלם
מרצונותי, אני בעצם לא קיימת, שתי אישיויות אצלי - מחד
אמא/סבתא/אשה בבית, ומאידך עובדת בעבודתי בנאמנות, בהערצה בלתי
נלאית מהסובבים אותי, מגיעה הביתה ופשוט עושה סוו'יץ ואני אדם
אחר, נישלטת, "נינוחה",ניכנעת, נישלטת,לא קיימת.
עד ליום שהחלטתי...זהו...לא עוד!!!
זה היה לאחר שהוא הרים נעל על הנכד שהיה אז בן 3, ליד ביתי
שהיתה אז בהריון מתקדם, זה היה נורא - התמונה שהיתה - דומה
שהזמן חזר אחורה כמה שנים, אני בעצם האמא הנפחדת והיא הבת
המוכה, והנה הגלגל חוזר... היא ליד בנה הקטן כאשר אביה מרים
נעל עליו ומכה אותו... היא שתקה, פחדה, נבהלה, לא אמרה
מילה...
לקחה את בנה, הגנה עליו בכנפיה הרכות ושמרה עליו...
ואני... החלטתי: זהו. הוא יותר לא ישתלט על חיי אף אחד מאיתנו.
מסע הגירושין היה קשה מאוד, איך יוצאים בחיים מאדם מפלצתי
שכלפי חוץ נראה כל כך נחמד ונעים, והוא בעצם מסוכן מאוד
מאוד...
קיבלתי המון עזרה מגורמים חיצוניים, בעיקר ויצ"ו, ושם קיבלתי
כח ועוצמה אדירה להפסיק את זה.
הדרך היתה די ארוכה, פוליטיקאית, הייתי חייבת להיות חברה הכי
טובה שלו... לא אשקר... אפילו הזדקקתי להיות מדי פעם זונה כדי
לרכוש את אמונו... למרות הכל, חשבתי שאולי הוא ישתנה גם ברגעים
אלו... אבל לא! הוא לא ישתנה...
רצה האל והתגרשנו... אנשים לא האמינו, איך יכול להיות? איך הוא
נתן לך? לא יודעת איך. מה שאני יודעת זה שהאל עזר לי ברגעים
הקשים ביותר בחיי... ויצאתי בגדול...

היום אני גרושה שנתיים בדיוק, אני מרגישה שעברתי כברת דרך
ענקית עם המון המון שינויים, ירידות ועליות... לא מעט פחד
להיות לבד... אבל לא כמו קודם.
וצחוק הגורל האומלל... הוא חלה לפני כחצי שנה בסרטן קשה
מאוד... היום הוא לבד, מתמודד עם מחלתו הקשה. אני מידי פעם
מבקרת אותו, מעניקה לו את עזרתי כשצריך. סלחתי לו, הוא פשוט
אדם מסכן שלא ידע לשמור על הקיים. הילדים בקשר הדוק איתו (חלק
יותר חלק פחות), מעולם לא החדרתי להם שינאה נגד אביהם ולכן
יכולים להיות איתו בלב שלם...
כואב לי שאדם זה יכול היה להיות מלך, עם אנשים אהובים סביבו,
ברגע קשה כל כך, והוא בעצם ירק (תרתי משמע) על כולם...
אני מבחינתי ממשיכה הלאה, עוצמתית, מאמינה בעצמי, מודה לאל יום
יום על המתנה שקיבלתי ממנו... את החופש. בעצם מה ששיחרר אותי
מהפחד ממנו זה המחלה שלו... עד כמה שזה נשמע קשה אבל זו
האמת...
עבורו/חלפו להם 10 שנים, לאחר יסורים קשים, ניפטר אבי ילדי,
ילדי המדהימים עטפו אותו עד רגעיו האחרונים, הוא ניפטר בידי
בני הבכור הצדיק, הותיר בלב כולם סוג של תהייה, כאב, אכזבה,
אהבה שלא מומשה כראוי...
עד כמה נישמע הדבר אירוני אך גם במותו הותיר סימן שאלה ענק...
בצוואתו נישל אותם ולא הוריש להם דבר... ילדי היקרים לא ציפו
לכלום... אך בליבי זה כואב, לעולמים אביהם היה מכה וגם במותו
היכה תרתי משמע !!!!

אני כותבת דברים אלו כדי לעודד נשים אשר נמצאות במצב של
אלימות... זה המסר שלי לכולן: לא לפחד, לא לפחד, תמיד יש
תיקווה, אל תהיי צודקת, תהיי חכמה.
אני מבקשת סליחה מילדי אם גרמתי להם עוול בדרכי, אך לא היתה לי
דרך אחרת... אף אחד לא יבין את מה שעברנו, רק אני והם... זו
היתה השואה שלנו בביתנו...
אוהבת תמיד תמיד ושולחת המון כח ועוצמה לכל מי שנמצאת היום
במצב של אלימות/פירוד/חיפוש אחר החופש, שהוא... להיות
את/אני...