|
הרוח כותשת
ואני - על המדוכה יושב.
פניי אליה, כמו הייתי שבשבת סרבנית
והשלג (מצליף נערם סביב)
אינו מלבין
פניי ברבים.
רוחות, רוחות, מארבע רוחות
מתבוננים כולם,
מצפים למשהו שיקרה.
רוחות - אין בכוחן
להזיז צל ממקומו.
עיניי כבר מוכנות,
צבען כצבע האוקינוס במשולש ברמודה:
כולם נטרפים שם
גם מטוסים ואניות.
שבת-
אני מעלה את ירושלים על ראש שמחתי,
מוצאיה:
היא מתעקשת לרדת.
עיר קשה,
עד שבת הבאה.
|
|
|
צבא זה דבר
מיותר!, באמת,
בשביל מה?
פשוט נגיד
לערבים שאנחנו
ניצוליי שואה
וזה יעבוד!
במקום גדר טובה,
נבנה מסכיי
קולנוע ענקיים,
כמו בדרייב-אין,
ונקרין עליהם כל
היום עמוד האש,
שואה של קלוד
לנצמן, אם הם
יעשו בעיות נביא
להם ספישל
שינדלר, כולל
ראיון עם
אישתו!
סרן בנימין
גלעד, מנסה
טקטיקה אחרת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.