רחש העשב שמת רם
מבחייו עת רוח מנשבת בו
ה"שלום ולהתראות" שאמרתי על קברך
שונים היו כאילו
סירבה לשוני להתעגל למקומות הנכונים
והיית מורד.
כעופרת שיצקתי לאותיות באבן.
והיית שלם.
כנוף נחל החלילים אשר מול המצבה.
והיית שלום.
כמו כל הכוכבים המתרחקים ממני,
ואין שלום, ואין שלום.
אלוהים ושלום מסתיימים באות סגורה:
לשניהם אין סוף ואין התחלה.
ונותרו בי הרחש והאבן.
אבא, שלוש שנים למותו |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.