לפני שהלכתי לישון, הסתכלתי מהחלון. היה לי קר אז חשתי צורך
לסגור אותו.
המשכתי להסתכל מהחלון. לפתע, בצורה שמאוד הפתיעה אותי, כי היא
הייתה פתאומית, קפץ מולי קוף.
"heeellloooo", אמר הקוף בקול חלש ואיטי, כמעט ומתנגן במנגינה
חולנית.
"heeeellooo", עניתי ואז הבנתי, יש קוף בחלון... קפצתי לאחור!
זינקתי אפשר לומר, אולי אפילו דילוג קטן.
"אתה קופיפון! ואמרת שלום! קוף מנומס! אתה בוודאי מקרקס!"
הקוף הסיר את מגבעתו ברוב חשיבותו, "אכן אכן, הינני בא מהקרקס
השכן".
הסרתי גם אני את מגבעתי (שאני תמיד חובש לפני שאני הולך לישון)
וקדתי קידה, קידה נאה, אלגנטית, זורמת וחלקה.
"אני זקוק לעזרתך.. דורון, גיליתי שיש לי גירוד מעיק בגב
ואיניני מגיע, גם לא עם הזנב!", הקוף הסתובב והראה לי את
הנקודה שאליה לא יכול להגיע. קוף מסכן, קוף קרקס, ריחמתי עליו,
אך כעסתי בשימוש המגוחך בחרוזים.
"נעשה עסקה, בלי עוד חריזה, ואת גבך אגרד בשמחה", אמרתי,
ונעצתי מסמר בתנוך אוזני הימנית.
הקוף הנהן בראשו הקטן ושלחתי את ידי הימנית, ציפורני לא גזוזות
כבר שנים, ירוקות הן ומעוקלות, מושלמות למטלה זו. גירדתי
פרווה, עור ועצמות, דם זרם בין אצבעותיי, הקוף גנח בהנאה, ואז
גנח את גניחתו האחרונה.
שלום קוף קרקס, שלום, אני שם את מגבעתי בחזרה והולך לישון,
שלום.