אהבתי אותה קצת,
קצת יותר מדי,
קצת יותר ממנה.
נכנסה לחיי
כמו רעם ביום בהיר,
כמו קרן שמש בבוקר סגריר,
כמו נקודה בסוף השיר.
"אני כותבת על עצב" היא אמרה,
"אני כותב שירים על אהבה"
"זה לא אותו דבר, בעצם?"
כן... עכשיו אני יודע.
היא לא הרשתה לי להתאהב בה,
אבל אני התעקשתי,
היא מעולם לא השלתה אותי,
אבל אני התבדיתי.
רציתי אותה קצת,
קצת יותר מדי,
קצת פחות משהיא רצתה אותו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.