הפעם זה לא ממש מחקר... לא בגלל שנגמרו לי הרעיונות (אני לא
אומר שלא נגמרו לי הרעיונות, אני פשוט אומר שזה לא קשור) אלא
בגלל שחשבתי על משהו אחר. יש אי-שם במוחי, בסבך של בעיות
מתמטיות, רגשות עזים כלפי בחורה כלשהי ושאריות של מידע חסר ערך
מהצבא, גם מידה של רומנטיקה. לא מספיק בשביל לבכות בסרטים (אני
לא אומר שאני לא בוכה בסרטים... בעצם אני כן, אבל אני משקר),
אבל מספיק בשביל שתקבל רשות משל עצמה, שאחראית על כל ענייני
הרומנטיקה שיש לי בראש. הרשות הזאת, שידועה בשם איטנו"ל (10
נקודות למי שיעלה על ראשי התיבות לבדו) הייתה אחראית בין היתר
גם על מתנת היומולדת, ששקניתי לאותה בחורה מלפני כמה שורות.

הכל התחיל ביום בהיר אחד. אני התבוששתי כמו נצנץ (אני כותב את
זה בשפה צבאית כדי שלפחות חלק מהאנשים שקוראים את זה לא יבינו
שזה אומר שלא עשיתי כלום) כשלפתע נשמע צלצול פלאפון. זו מעין,
החברה שלי (מעודכן למאי 2004). היא התקשרה לספר לי, תוך כדי
בכי תמרורים ועצב רמזורים, שהיא לא מוצאת את הדיסקים שלה. את
ה-"שלומי שבן" שלה מיה מסרבת להחזיר לה, את ה-"פוריטנים
צעירים" היא פשוט לא מוצאת, כמו גם "יאפים עם ג'יפים", כמה
דיסקים של "מוניקה סקס", "אלאניס מוריסט"...
בסה"כ זה יוצא די הרבה דיסקים. מספיק בשביל לגרום לבחורה
לבכות. באותו יום החלטתי מה אני קונה לה ליומולדת. וכאן מתחיל
סיפור שלם של איך משיגים דיסקים שכמעט בכלל לא קיימים.
מחפשים בחנויות יד-שניה, חנויות של דיסקים נדירים, באינטרנט,
קונים מאנשים מפוקפקים, מבררים דרך אנשים ברדיו... לספר לכם?
לאאא... בפעם אחרת. לא באתי לספר סיפורים (מאוחר מדי, אני
יודע, הייתי צריך לחשוב על זה קודם) אלא להציע הצעה לשיפור
העולם (קצת יומרני, אני יודע, אני יודע).

את הסרט "תעביר את זה הלאה" ראיתם? זה לא קשור. אני מציע, שכל
שנה, בשבעה במאי, יחול חג השיבה, או התריסר, או איך שלא תקראו
לזה. ביום חגיגי זה יצאו לרחובות בני ישראל ובידיהם כל אותם
דיסקים שנשארו מאחור. אני יודע שאצלי על המדף יש דיסק של החברה
שלי לשעבר, 7 דיסקים של מישהו שהיה איתי בכיתה, דיסק שקיבלתי
ממישהו שעבד איתי על מסיבת הסיום ורצה שאני אחבר לו קטע ג'אז
לפסנתר, דיסק שידידה שלי השאילה מהספרייה, ולפחות עוד דיסק אחד
שאני בטוח שכשקאופמן נתן לי אותו הוא אמר משהו כמו "אבל דיר
באלאק... כן?". אז אולי אני אחד המגזימים, אבל לכל אחד יש בבית
לפחות דיסק אחד שהוא לא באמת שלו. ואני עוד לא מדבר על צרובים
ודברים מהאינטרנט, לזה נעשה חג אחר.

אז מה הבעיה? זה יום אחד בשנה, יש הרבה זמן להתכונן מראש,
לעבור על הדיסקים, להיזכר, אולי לקנות או לצרוב (חלילה) לעצמך
עותק (רק עד שתקנה את המקורי כמובן), לחשוב על פתק קטן ולשים
לבן-אדם דיסק בתיבת הדואר. אני יודע שיש כמה דיסקים שאני הייתי
שמח למצוא... אני יודע שגם לכם בטח יש כמה כאלו. אז שלא תחשבו
שאני לא אזכיר לכם, בשביעי לחמישי חל חג ה... (שמישהו יציע
שם). שבוע טוב ו... חג שמח!