הורדתי לה עוד כמה מכות. ככה בישבן. סימנים כחלחלים החלו
להראות אותותיהם. ואני המשכתי. היא הרי נהנית, הכלבה. אני לא
מדמיין. אני שומע אותה צורחת, גונחת, תנועותיה גוברות יותר
ויותר עם כל מכה. ואני ממשיך. השריר בזרוע כבר מתחיל לכאוב, אז
אני עובר למסובבות כאלה. כוס אמה - עוד דקה ואני כבר לא יכול
יותר. אני עוד אדפוק לה בעיטה. וזהו. הו, אני חושב שהיא
גומרת... כן, גמרה. יופי, עכשיו מסתובבים, היא עוד שניה מעלי,
וקצת מנוחה. עכשיו העיניים שלנו נפגשות לשניה. סטירה בפרצוף
הייתי מוריד לה. בפרצוף. אבל היא לא יודעת וממשיכה לעלות ולרדת
מעלי בקצביות, נשימותיה הופכות קצרות יותר ויותר, ואני יודע
שהיא עומדת לגמור שוב. כן, הנה זה בא. יופי לה. פעם שניה. אני
מתערב על 100 שקל שתוך פחות מ 5 דקות היא גומרת שוב. איזה 5
דקות. הנה אני כבר רואה אותה מתכוננת לבאה. אני מרים קצת את
האגן, מזיז מצד לצד, מנסה להשתתף קצת, להראות שאני לא לגמרי
אדיש. מוסיף כמה קולות הנאה להדגשה. ו... כן. פעם שלישית - 100
שקל בבקשה. מזל שהיא מתחילה להתעייף. מה, לא? עוד? סטירה
לפרצוף. מה את בוכה? מה חשבת, שאני בובת מין? יאללה, עופי
הצידה, תני ללכת למקלחת. שימי מים בינתיים. ותנקי ת'שלולית
הזאתי.