את דליה הכיר במקרה. אלמלא הפרסומות בערוץ השני ספק אם היה קם
ממקום מרבצו למשוך בירה נוספת מהמקרר. ואז לא היה רואה אותה,
את הנמלה הקטנה, הבודדה, שעמדה בקצה שיש המטבח, מסתכלת מטה,
אומדת את גובהה, מחפשת את דרכה מטה, אך ללא הואיל - המקום היה
זר לה, ומאיים בכמות הכלים והאגמים שהיו מצויים עליו לרוב. הוא
פתח את דלת המקרר, מבטו עדיין מקובע על דמותה, ואז, בהפסקת
השקט שבינות לפרסומות, שמע לפתע את זעקתה. "הצילו!" הוא החליף
מבט עם רביעיית הפחיות שעמדה על המדף, וחזר אליה. "בבקשה",
הפעם יכל לראות, ראשה היה מופנה אליו, מוטה לצידו, כדרכם של
ילדים כשהם חשים חסרי אונים, בבקשם טיפת חמלה. הוא היה צריך את
הבירה. אחרי קריעת הלשונית ולגימה ארוכה, הוא החזיר אליה את
מבטו. היא עדיין עמדה שם, אבודה במרחב השיש האינסופי. בלי אומר
ודברים הוא קירב אליה את ידו, היא התכווצה בראותה את זו,
המאיימת, קרבה אליה, אך משזו נחה לידה, מציעה לה מפלט מהג'ונגל
אליו נקלעה, קרבה אליה, תחילה בהססנות, ואז, מדורבנת מגודל
הצלתה, טיפסה על כף הישועה. וכך, מעופפת על ידו, נחתה לצידו
כשהמשיך לראות את המשחק. למעט מספר צרחות משותפות (דקה 81,
בראיין בועט, וגול!!!), הערות אגביות (מונק לא יודע לשחק, זה
לא היום של פינקל) ושלולית בירה קטנה שטפטף לידו שתוכל גם היא
להנות, נדחו גינוני הנימוסין ועריכת הכרות לסיום המשחק.
שמה היה דליה וכפי ששיער, היא איבדה את דרכה. "אולי אוכל לנוח
פה הלילה, ומחר אחפש? אני די תשושה," ביקשה. הוא לא הביע
התנגדות, להפך, אף הציע לה לחלוק עימו את יצועו "לא קינג-סייז,
אבל לא נראה לי שתהיה לנו בעיה..." אמר בשובבות, ונהנה משיניה
הלבנות שחייכו אליו חזרה. אך כמצופה, שיחתם נמשכה לתוך הלילה,
וכך מצאה אותם שמש הבוקר, מצחקקים כבכל הכרות ראשונה
(ומוצלחת), שלושת פחיות הבירה הנוספות זרוקות סביבם, מלהגים על
דה ועל הה, משתפים זה את זו בעולמם. וכך גם נרדמו על כורסאת
הדום השחורה שבסלון, אותה קיבל כעיזבון מהדייר הקודם.
ימים ושבועות עברו, ודליה הפכה לבת בית. כה נהנה מנכוחותה,
שהיה כבר מתקשה לדמיין את חייו בלעדיה. לעיתים היתה מזמינה את
חברותיה לאחר שהיה יוצא לעבודה, ומשהיה חוזר, היה מוצא את הבית
ממורק ואת ארוחת הערב מתבשלת על הכיריים. כך היו מעבירים את
ימיהם יחדיו, כזוג בא בשנים.
ואז קרה הדבר. היה זה בלתי נמנע. כשהודיעה לו שהיא בהריון, לא
היסס ולו לרגע. ביום המחרת חזר לביתם עם טבעת אירוסין. "אני
אפילו לא יכול לחשוב לעשות זאת אחרת," אמר כשכרע על ברכיו.
את החתונה ערכו בצינעה, רק המשפחה הקרובה של החתן והכלה, ומספר
חברים מצומצם. שם ראיתי אותה וקפאתי. איזה עולם קטן. שנה שעברה
היה לי רומן איתה, אבל היא רצתה לצאת מזה. "זה לא אתה, זה
אני", היא אמרה לי אז, לפני שנעלמה. רציתי למעוך אותה באותו
הרגע.