סערת רגשות בעינייך
תרה אחר חוף מבטחים
עד מתי יצטלבו כאבייך
עם דפי מחברתי הלבנים
סערות סערות את חוזרת
ממלאה אותי בדאגה אחרייך
מחשבות מחשבות מתנגנת
מלחינה לי את כל פחדייך
נשארת מעט שאוסיף עוד דברים
ומפנה שוב אליי את גבך
ומתוך שכרון רגשותייך
שוכבת איתי רק בגופך
ומאין עייפתי
ממך או ממני?
ומאין לשאוב עוד כוחות
כשגופי החזק אותך מלטף
אז נפשי ממררת דמעות
ומתוך אור הירח
או מתוך חשכת הדממה
או מתוך אלף דימויים שקריים
לא יודע לאן נמשיך עוד מכאן
אבל אמשיך למלא בך דפים...