"בוקר טוב, איזוטופ. ברשותך 3 דברי דואר חדשים".
איזוטופ התעורר משנתו לקול הודעת המחשב. היה זה בוקר יום
ראשון, אור השמש מילא את החדר ונראה כי שום דבר לא יוכל לקלקל
את אווירת השלווה ששררה בבית.
"דואר ב-6 בבוקר..." הוא פיהק.
"מה כבר יכול להיות כל כך דחוף..."
הוא לחץ על ההודעה הראשונה.
"הכר את בחורת חלומותיך! תמורת 99.99 ש"ח בלבד, נכיר לך..."
"לא מעניין..." איזוטופ העביר הודעה.
"הורד 25 קילוגרם ביומיים! זה עובד..."
"ניסיתי, לא עובד... הלאה", הוא העביר עוד הודעה.
"שלום לך, מר איזוטופ. למרות בקשותינו החוזרות ונשנות בנוגע
לתשלום חשבון האוויר החודשי שלך, עדיין לא קיבלנו שקל אחד
לחשבוננו. עקב כך, הוחלט במשרדנו לבטל את אספקת בלוני האוויר
החודשית לביתך עד אשר יתקבל התשלום. בתודה, מר יצחק אוקסיג'ן,
סמנכ"ל כספים - אוויר נקי בע"מ".

שיערותיו של איזוטופ סמרו וצינור האוויר ניתק מפיו.
"מה לעזאזל... הרי העברתי בעצמי המחאה אלקטרונית למשרד האוויר
לפני שבוע בדיוק".
איזוטופ החליט לבדוק את העניין בעצמו וללכת למשרדי אוויר נקי
בע"מ על מנת לברר היכן בדיוק נפלה הטעות.
הוא נכנס לתא הטלפורטציה שהיה ליד פתח הכניסה לבית, הקיש את
נקודות הציון של המשרד לאוויר נקי ושוגר לו לדרכו.
כהרף עין הגיע לסניף מגוריו של אותו משרד, העביר את ידו מתחת
לקורא השבב המגנטי, על מנת שזה יסרוק את תעודת הזהות שמוטבעת
בידו, ויתן לו את מספרו בתור.
"מספר 8300 רשאי לגשת לעמדה מספר 2".
איזוטופ הציץ במספר שקיבל.
9352... יש לי עוד הרבה זמן לחכות כאן, חשב לעצמו.
הוא חיפש מקום ישיבה באולם ההמתנה הגדול. היו בו 1,000 אנשים
לפחות שמילאו אותו כמעט לחלוטין, והעמדה היחידה שפעלה היתה
עמדה מספר 2.
איזוטופ התיישב ליד בחור שנראה בגילו, ומצידו השני אם ושלושת
ילדיה הקטנים.
"גם אתה מחכה לתורך?" שאל הבחור רטורית, והמשיך: "אני אומר
לך... הם פשוט חבורת נבלות. אני בא לכאן כבר יומיים רצוף
והעמדה היחידה שעובדת היא עמדה מספר 2!"
"יש לך מושג מדוע זה כך?" שאל איזוטופ.
"כרגיל... קיצוצים כנראה".
"אמא! אני רעב! מתי הולכים לאכול?" בכה הילד משמאלו של
איזוטופ.
בעקבותיו פרצו כל הילדים בבכי צורם. לשווא ניסתה אמם להרגיע
אותם בתחנונים, ולאחר מכן בצעקות רמות. איזוטופ תהה, מה היה
עדיף - בכי הילדים או צעקות האם.
שעון האוויר של איזוטופ ציפצף.
"לחץ אוויר נמוך, זמן משוער לגמר האוויר - 10 שעות".
"אופס... מוטב שתרוץ להחליף בלון ידידי... אני אשמור על
מקומך", אמר הבחור.
"כן, ידעתי שהבלון הזה לא יחזיק לנצח. למרות שאני כבר שבוע שלם
צמוד אליו. אחזור במהרה, ידידי!"
איזוטופ קם ממושבו לכיוון תא הטלפורטציה, הקיש את כתובתו ושוגר
לביתו.
כשהגיע מיהר לעבר המרתף, ירד במדרגות וראה לחרדתו שלא נותרו לו
בלונים מלאים.
"לעזאזל... חשבתי שיש לי עוד 2 לפחות!" אמר בקול רם.
הוא מיהר לתא הטלפורטציה ושיגר עצמו חזרה למשרדי אוויר נקי,
וחזר אל מקום מושבו.
"ההתראות האלה יכולות להציק לפעמים... אבל טוב שהן נותנות
מרווח של 10 שעות להחלפת בלון", אמר הבחור.
"אני לא מאמין... אין לי יותר בלונים", אמר איזוטופ ופניו
חיוורות.
"נראה לי שנקלעת למלכוד רציני, ידידי היקר. אין סיכוי שיגיע
מספרך עד סוף היום".
"מה אני יכול לעשות? נשארו לי רק 10 שעות אוויר!"
"אגיד לך מה..." אמר הבחור בקול מהורהר, "אמכור לך את מספרי
תמורת... 1,000 שקלים. אני פה רק על מנת לקבל החזר כספי. מלאי
הבלונים שלי מלא".
איזוטופ הסתכל על הבחור, המום.
"אבל שוב... אם הצעתי אינה נראית לך... שכח ממנה".
"אני מוכן למכור את המספר שלי, 8370, תמורת 900 שקלים!" צעק
אדם מבוגר שישב מולו.
עד מהרה עטו עליו 10 אנשים המציעים את מספרם למכירה.
בעוד איזוטופ יושב בכסאו ומהרהר מה עליו לעשות, התווכחו
בקולניות האנשים והוזילו את מחירם בכמה שקלים בכל פעם.
שעון האוויר של איזוטופ צפצף.
"8 שעות לגמר האוויר".
צפצוף זה החזיר את איזוטופ למציאות מהרהוריו.
בלית ברירה החליט לשלם עבור הקדמת התור, הוא קנה את המספר 8372
תמורת 523 שקלים מאישה זקנה שהבטיחה לו כי הוא לא ימתין יותר
מ-5 שעות עד שיגיע תורו.
לאחר שמצב רוחו השתפר במקצת, שמע הודעה במערכת הכריזה של המשרד
שהטיבה את הרגשתו עוד יותר: "לקהל הממתינים, עמדה מספר 3 פתוחה
עתה, מספר 8350 רשאי לגשת לעמדה".
בקוצר רוח העתיק איזוטופ את מקום מושבו לעבר שתי העמדות
הפתוחות.
הוא לקח עיתון לידו. הכותרת אמרה שהמורדים במאדים כבשו את
המוצב הארצי האחרון בכוכב.
ולחשוב שלפני שנתיים בנינו את הפרלמנט הכוכבי שלהם... ועכשיו
הם דוקרים אותנו בגב. פשוט לא יאמן, חשב לעצמו איזוטופ.
הוא המשיך לקרוא בעיתון עד שנשמע הקריאה בכריזה: "מספר 8370
רשאי להכנס לעמדה מספר 2".
איזוטופ החל להתקדם לכיוון העמדה, אף שתורו עדיין לא הגיע, הוא
היה חסר סבלנות לחלוטין. 6 שעות המתנה נתנו בו את אותותיהן.
לפתע נכבה אור הפלורסנט באולם ורעש המזגנים כבה.
"הפסקת חשמל", צעקה אחת הפקידות.
לעזאזל... חשב לעצמו איזוטופ וחזר לשבת בכסא המתכת שחרץ את גבו
בארבעת השעות האחרונות.
הטמפרטורה באולם עלתה במהירות ועל בגדיו של איזוטופ ניכרו
סימני זיעה.
"4 שעות לגמר האוויר", צפצף בלון האוויר.
איזוטופ ידע שהזמן בבלונו אוזל. הוא היה עצבני וקצר רוח וצרך
אוויר יותר מהמקובל. להערכתו נשארו לו עוד שעתיים של אוויר
נקי.
בתסכולו הוא ניגש לפקידה שישבה בעמדת השירות.
"... איציק החשמלאי כרגע לא פנוי את מי עלי להזמין?" אמרה
הפקידה לתוך שפורפרת הטלפון.
"אבל את משה אני לא אוהבת... הוא גס רוח... דרך אגב, את באה
לחתונה של יעל? שמעתי שהתפריט שם יהיה..."
נושא השיחה עבר לחתונתה של יעל, איזוטופ הרגיש שעליו להתערב.
"סלחי לי, אני מצטער שאני מפריע..."
"אתה לא רואה שאני מדברת בטלפון?" אמרה הפקידה בזעף.
"אולי אוכל לתקן זאת בלי צורך בחשמלאי?" שאל איזוטופ.
שאלתו נותרה ללא מענה.
איזוטופ ידע מה עליו לעשות. הוא חיפש את קופסת הנתיכים על מנת
להרים את המתג הראשי שכנראה קפץ. דבר שכל בעל בית אמור לעשות
כשיש אצלו הפסקת חשמל.
הוא חיפש את קופסת הנתיכים באולם ומצא אותה בפינה הרחוקה של
האולם, הוא פתח אותה, והרים את המתג הראשי.
כהרף עין חזר החשמל לאולם והמחשבים חזרו לפעול.
"מספר 8372 רשאי לגשת לעמדה מספר 2", נשמעה מיד ההודעה.
"זה המספר שלי!" אמר איזוטופ בשמחה.
הוא התיישב ליד הפקידה שדחתה אותו בזעף בעודה מדברת בטלפון
קודם לכן.
"כן, אדוני, במה אוכל לעזור לך?"
איזוטופ הסביר לה בדיוק על בעייתו, שאספקת בלוני האוויר שלו
נקטעה עקב טעות של המשרד שכנראה לא קיבל את התשלום החודשי
שלו.
לאחר כמה תקתוקים במסוף המחשב אמרה הפקידה: "אמ... נדמה לי
שאתה צודק. אתה אכן שילמת. אתקן זאת מיד".
לפתע נשמע קול במערכת הכריזה: "השעה היא 2 בצהריים, כל העובדים
רשאים ללכת לארוחת הצהריים".
"אני ממש מצטערת אדוני, אחזור בעוד שעה, אני חייבת ללכת לארוחת
הצהריים".
"הקשיבי לי, גברתי", אמר איזוטופ בעצבנות, "זהו הבלון האחרון
שלי, ואני חייב לגזול מזמנך בדיוק 5 דקות על מנת שאקבל בלונים
חדשים".
"אני ממש מצטערת, אדוני, אין באפשרותי לעזור לך כרגע. המחשבים
נכבים אוטומטית בארוחת הצהריים על מנת לחסוך באנרגיה, אחזור
בעוד שעה!"
"את לא מבינה! האוויר עלול להיגמר לי עד אז!" הוא צעק ונראה כי
עמד לאבד שליטה.
שני מאבטחים גברתנים ניגשו לכיוונו.
"יש בעיות?" שאל אחד מהם.
מבט הפקידה נסוב לכיוונו.
ואיזוטופ חזר והתיישב במושב המתכת וראשו בידיו.
"שעה לגמר האוויר", צפצפה מערכת אספקת האוויר שלו.
עם כל דקה שעברה הרגיש איזוטופ קושי מתגבר בנשימה.
לחץ האוויר בבלון הלך וירד והיה עליו להתאמץ יותר ויותר על מנת
להוציא את מנת האוויר הדרושה לו בכל נשימה, וכתוצאה מהמאמץ
הכרוך בנשימה צרך גופו יותר ויותר חמצן.
נשימותיו נעשו כבדות וממושכות בכל פעם והכרתו החלה להתערפל.
"מישהו יכול לעזור לי?" צעק איזוטופ.
"האוויר שלי עומד להיגמר, אני חייב אוויר..."
הרעש באולם נפסק לשניה, האנשים באולם הסבו את מבטם לכיוונו.
"אני צריך הלוואה של אוויר..." אמר איזוטופ בקול רפה.
הרעש באולם חזר והאנשים חזרו לעיסוקם.
הפקידה חזרה למקום מושבה בדיוק. הוא ניגש לעמדתה, ראשו סחרחר
וראייתו מעורפלת.
הוא מעד ליד כסא הפקידה.
"אוויר... גמור..."
הפקידה הסתכלה על גופו המתעוות בבעתה.
איזוטופ נאבק בחוסר האוויר. הברירה היחידה היתה להוציא את
מסכתו ולנשום את הגזים החיצוניים, הרעילים.
הוא הוציא את מסכתו ונשם מלוא ריאותיו אוויר. הוא השתעל בחוזקה
וחשכה השתלטה על עיניו.
במבטו האחרון ראה את מבע פניה חסר התועלת והאונים של הפקידה
מאחורי הדלפק.
"מספר 8373 רשאי לגשת לעמדה מספר 2..."