"אני אוהב אותך", הוא אמר לה.
"כן, בטח", היא צחקה.
"לא, באמת, אני אוהב אותך", הוא חזר.
ואז היא שתקה.

אף פעם לא יכולה להאמין למישהו שאמר לה שהוא אוהב אותה.
ןבכלל, איך אפשר להאמין?!
בשביל שכך יוכל לנצל אותה?
בשביל שכך יוכל לשלוט עלי?

הוא חזר על זה שוב, "אני אוהב אותך".
והיא... שותקת.

והיא... עדיין שותקת...
והיא... עדיין אוהבת אותו
והיא... עכשיו מאמינה.

ועכשיו כבר מאוחר מידי.
עכשיו כשהיא כבר מאמינה ואוהבת, עכשיו,
עכשיו... הוא שותק.
אבל השתיקה היא משנאה.
שנאה אליה.
היא שעזבה אותו, היא ששברה את ליבו, היא ש...

והיא... עדיין שותקת
והיא... עדיין אוהבת אותו
והיא... עכשיו מאמינה.