יום אחד ישב אברי גלעד, כן, זה מהטלוויזיה, וחיפש את השם של
עצמו במנוע חיפוש באיטרנט. כולנו עשינו את זה ברגע משעמם זה או
אחר, חלקנו אף יותר מפעם אחת. תודו! בכל אופן אברי שלנו מצא
כמובן אתרים רבים שהכילו את צמד המילים אברי וגלעד זו אחרי זו.
לא מפתיע כלל, בהיותו ידוען מפורסם בארצנו מזה עשרים שנה
ויותר. מבין התוצאות הרבות שקיבל בחיפושו, משכה את עיניו
קישורית שבה נכתב "אברי גלעד מחפש את עצמו באינטרנט". הרי זה
בדיוק מה שאני עושה כעת, חשב אברי גלעד, איזו התרגשות. מסתבר
שיש בנאדם שישב וכתב סיפור עליי, שמנציח  את אותו רגע בזוי של
שעמום, שבו אני מקליד את שמי בשורת חיפוש שכידוע מטרתה העיקרית
היא למצוא פורנו, משחקים או מתכון לעוגיות חמאה. לא זו בלבד,
המשיך אברי במחשבותיו, שאני חוטא במעשה הנרקיסיסטי המודרני
הנלוז הזה, אלא כשכעת אני מגלה שהונצחתי בצורה שטנית ולא
מובנת. אין דרך חזרה, עכשיו כולם יודעים, אני, אברי גלעד, מנצל
את אוטוסטרדת המידע לצרכי ניפוח אגו. אברי גלעד לקח נשימה
ארוכה. איפה לוחצים כדי לראות מי כתב את זה? אני פשוט אתבע
אותו! כן! בטוח יש איזה סעיף משפטי נגד החלאה הזה. מעריץ
מטורף? אולי מדובר בפסיכופת, אולי זה רק השלב הראשון בפרוייקט
מתוכנן להפליא שבסופו הוא ירצח אותי? אני רואה אותו, את
ה"סופר" הזה, יושב ומקליד סיפורים מטורפים. כמו יהושע יהושע.
למען השם הטוב, צריך לשרוף כל זכר לסרט הזה. בעצם ירדתי מעניין
התביעה, חשב אברי לעצמו, זה דווקא די נחמד לקרוא ככה סיפור
עליי. סיפור? זה בכלל לא סיפור, סתם קטע חמוד שהעלה חיוך על
פניי. אני חושב שהוא קצת ארוך מדי, אבל מאוד מקורי. לפחות זה
לא על ארז טל.