שרוולי מילים ארוכות מכסים
צלקות שירה בפרקי ידיי,
צלילי כבלים ניתצים משסים
נביחות בשיגעון צעדיי;
ואני הולכת לבית הנכות
למשכן את משקל עדיי המלכות
ובסכום חוליות הבדידות הצרודות
להתקין נוצצים בעיניי החלודות.
זכרון נעוריי פודה את החטא
כמו ישו גדול ויפה
ומת,
כדי שתאמיני לי אוותר
גם על האמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.