כמו עלה בודד
שותק, גאה
ניבט אדום
זוקף קומה מתוך גבעול ברוח
היוצא מציץ החוצה
שרשיו באדמה
ברגבים חומים, חיים
ממלאים שדה שכוח
שוחק לו, שורק לו
בטלליו נוצץ בשמש
מחייך לעדשה
של אותו צלם חובב
מצטייר אדום קורא
בין כל החום והשמים
תופס מרבית תשליל רבוע
כפיסת אמת נוקב
כך שירי יוצא לאור
חיים שלמים באים ברגע
התוכל רק דיו של עט
להגיד את דבר אדם
כך שירי חושף עד כלות
גרגיר קטן של אור וצבע
מתוככי עמקי אינסוף
של רגשות, כמו הים
(הערה: אין ניקוד, אך "חום" בבית שני שורה שישית הוא הצבע, לא
טמפרטורה, וכן "רבוע" בשורה שלאחריו - "ר" בפתח. אריאל) |
