בארץ לא-זמן היה רק הווה.
לא עבר, לא עתיד, לא אתמול, לא אחר כך ואפילו לא אולי - אין
אולי - או שכן או שלא - או שקורה או שלא קורה  - הכל כאן
ועכשיוו. מה שקורה יקרה לנצח ומה שלא קורה כבר לא יקרה לעולם.
אנשי הלא-זמן לא מתו לעולם. הם גם מעולם לא נולדו. הם פשוט היו
שם. קיימים ותו לא. אנשי נצח  בארץ אלמוות. בלי מחשבות. בלי
דאגות. בלי תכנונים לעתיד ובלי זיכרונות מהעבר. בלי לחשוב מה
היה קורה אם.... בלי להתייסר, בלי להתחרט, בלי לפקפק ובלי
לשחזר.
בלי ייסורי מצפון. בלי ייסורי איוב. בלי להסתכל על השעון כל
הזמן ולנסות להבין כמה פספסת, כמה עוד נותר לעשות. בלי לצעוד
בדרכים לא נודעות אל מטרות שתמיד שאפת אליהם, בלי להתרגש, בלי
לאהוב, בלי לאסוף את רסיסי לבך המרוסק ולחברם יחדיו רק כדי
שיוכל להתרסק שוב, בלי להרגיש צער או כאב או שמחה.
בלי להרגיש בכלל.
אנשים נטולי דאגות חיים בארץ הלא-זמן.
אבל הם לא חיים באמת.