היום בבוקר מת הרב שלנו.
תאונת דרכים.
משאית גדולה איבדה את הבלמים בירידה ולא הצליחה לעצור ברמזור
אדום. פגעה בכבוד הרב בכל הכוח, פיזרה אותו לכל הכיוונים. מהרב
נשאר רק מעט.
איזה בן אדם הוא היה הרב שלנו!
איזה חכם, איזה צדיק, כמה ירא שמיים!
אין מצווה שלא קיים במלואה, אין פסוק שלא ידע בעל פה. בקושי
היה לו מה לאכול אבל תמיד היה נותן לאחרים, לפעמים בסתר,
לפעמים בצלחת. איזה רב גדול הוא היה ואיך הלך. כמה שהיה צדיק
וגדול ,ככה חזק נמרח על הכביש.
והמשאית? לא יכלה לעצור? לא ידעה שלא מדובר פה סתם באיזה בן
אדם שאפשר למרוח על הכביש מתי שרוצים? לא ידעה שזה רב גדול? אם
היא הייתה יודעת במי מדובר אולי היא הייתה עושה עוד מאמץ
ומצליחה לבלום בכל זאת. אפילו שלא היו לה ברקסים.
ואלוהים? איפה היה אלוהים תגידו לי? הלך לראות כדורגל בערוץ
הטורקי? כל כך הרבה עשה כבוד הרב שלנו בשביל אלוהים והוא  לא
ניסה אפילו להציל אותו.
רחום וחנון, עלאק.
מלא רחמים בתחת שלי.
אל נקמות ה', אל נקמות.