בעיר הרוח שוב מצליפה
ארוע חשוב עומד בפתחה
זר סרפדים על אדמה רכה
מתייבש ומשריש ברחוב מועקה

כמו שתמיד נהגת לעשות
אני מתהלך לי בין הריסות
מחפש קצת תיקווה בין בטון לברזל
ממלמל על הזמן שהולך ואוזל

מחר את תופיעי לבושה בלבן
אש מלפנייך מאחורייך עשן
נרקוד בחורבות השפיות שכבתה
נתעטף בטירוף ונרקוד בשתיקה.

בעיר שלך אין איש מלבדך
ריקה היא העיר כמו שריקה נשמתך
כשתצא לרחוב לא יצאו לקראתך
וכשתרצה לאהוב תצא דעתך

יש קירות מתקלפים-גנים שוממים
מלאכים מתעלפים על פסלים דוממים
ובין שאר הצללים שעוברים ושבים
עצרת והתחלת לעסוק בכשפים

מחר לא אבוא לא השארתי סימן
החלטתי לנוח מחובקת בזמן
ואין לי עוד כוח להצית להבות
ולא טוב לי לטרוח להציל אהבות