יושבים על ספה במרפסת.
אני מביט בכוכבים, היא מביטה בי.
"אז תגיד, מה עם חברה שלך?"
שואלת בקול מהוסס.
- עזבה את הארץ...
אני עונה, מושיט יד אל חפיסת הסיגריות המרופטת מעט.
"באמת?"
היא מנסה להסתיר את התלהבותה. נוטה מעט לכיווני.
- כן.
מסתכל למעלה, מוציא סיגריה מהחפיסה, משליך את הקופסה חזרה
לשולחן.
"ו... לכמה זמן היא עזבה?"
מנסה להישמע אכפתית.
- חצי שנה, שבעה חודשים...
עונה ביובש, עיניי מחפשות אחר המצית.
"אה.. אתה מחכה לה...? אתם כאילו נשארים ביחד כזה?"
נשענת אחורה, נשמעת מאוכזבת משהו. מסתכלת עליי במבט מבולבל.
(אני יכול להבין אותה. אחרי הכל אנחנו במצב אינטימי מסוג זה או
אחר, והיא משדרת לי כל הערב רמזים לא דקים, וברור לשנינו לאן
מכוונות השאלות שלה.)
אני שותק. לוקח שאיפה מהסיגריה, מסתכל על הקו הדק של האדום
העז. נושף.
- אני אוהב אותה.
היא זזה באי נוחות, מסתכלת עליי בחצי מבט, לא מבינה.
- אבל היא לא כאן...
מושך בכתפיים. היא מעט נרגעת.
"אני מבינה."
היא מתקרבת אליי מעט, מניחה כף יד מנחמת על היד שלי.
- מה איתך? לא היה לך איזה חבר פעם קודמת שדיברנו?
אני שואל בקול רועד טיפה, לוחץ על המילים כדי שיצאו מפי.
היא נרגעת קצת, מתוחה פחות. משנה תנוחה, ככה שהגוף שלה קרוב
אליי יותר.
"אתה יודע. זה לא היה רציני..."
שואף מהסיגריה, נושף סליל דק של עשן לכיוון הכוכבים. חושב על
כלום. יודע מה אני עושה, לא מרוצה מזה, אבל מנסה להכריח את
עצמי.
"אני רוצה שתדע שאתה אחד מהאנשים היותר מיוחדים שפגשתי..."
המבט שלה על העיניים שלי, מנסה להסתכל אליי ולא עליי. אני פשוט
לא שם.
- תשמעי, אולי כדאי ש... תראי, באמת...
"ששש..."
מניחה אצבע על פי, עוצמת עיניים ומתקרבת אליי. אני מנסה להכריח
את עצמי להגיב, וזז אחורה.
היא מביטה בי במבט מיואש. אני מחזיר לה מבט זהה.
- תכנסי פנימה, תהני מהערב. את לא צריכה להתבאס כאן בחוץ
איתי.
יד על הכתף שלי, מחבקת.
"שתוק כבר, אידיוט אחד."
חיוך דק.
"אני לא צריכה לנשק אותך בשביל שיהיה לי כייף. פשוט חשבתי שזה
מה שיגרום לך לחייך כבר."
- עזבי, אני מקרה חסר סיכוי.
מכבה את הסיגריה במאפרה, מחזיר את המבט אל השמיים.
(אולי באמת היה לי עדיף לנשק אותה. אולי היה לי טוב יותר לשכב
איתה עכשיו בחדר צדדי, ולשקוע כולי בסקס פרוע, משחרר, נקי
מרגשות. אבל אני לא יכול.)
"בייב, אם יש משהו שאני יכולה לעשות... כל דבר... אני לא יכולה
לראות אותך ככה."
היא מסתכלת עליי במבט שלא צריך מילים בשבילו. אחד כזה שמוכן
לתת הכל.
- תראי... מין אורלי למשל. זה כן משהו שיכול לעזור. אבל אני לא
יודע, פה, בחוץ?
המבט שלה אומר לי שאין יותר משחקים. היד שלה נשלחת אל הרוכסן
שלי.
"אם זה מה שיוציא אותך מהאפטיות הזאת..."
אני צוחק. מחבק אותה חזק. מנשק אותה על המצח.
- את משהו מיוחד, תאמיני לי. אבל אני כבר לא מי שהייתי פעם...
מדליק עוד סיגריה. נושף עשן אל הכוכבים. יודע שאת שם, הרבה
מעבר לאופק.
"אני נכנסת. אתה רוצה שאני אביא לך משהו לשתות?"
אני יודע שמישהו הולך ממש ליהנות הלילה. אני כבר לא אהיה אותו
אחד.
- לה... אני בסדר. את תלכי לך ותעשי חיים.
מחבקת אותי, ומהנהנת בראשה, כאומרת "אל תדאג לי".
אני לא דואג לה. רק לעצמי אני דואג.

תחזרי כבר. זה פשוט לא זה בלעדייך...