מזרון לא נוח מכוסה בסדינים מסריחים, שמונחת עליו כרית קטנה.
מאוורר שמסתובב מהר ומקרר אולי רק לעצמו את התחת תלוי על
התקרה. קירות לבנים שבתי חולים צבעוניים יחסית אליהם. שולחן
דמוי-עץ שעליו מחשב, ועוד מדף שעליו מונחים ספרים. אם היה לי
מכחול והייתי צייר לא רע, הייתי משפר את המצב. קומה שנייה
באיזה דירה מסריחה לא רחוקה מדיזנגוף, ארון בגדים, ובתוכו
בגדים זרוקים, היפיים, ערסיים, פריקיים אך לא סטייליסטיים.
כפכפים זרוקים על הריצפה, ג'ין, רום, וודקה, טאיקלה, אפטר-שוק
על המדף, ספרים זרוקים על הרצפה, אני זרוק על הרצפה. אני
מסטול.

מכונת טניס שוברת את התקרה ונוחתת למרכז החדר. כמעט נפלה עליי
ומחצה אותי. אלוהים לוחץ על הכפתור ואז היא מתחילה לעבוד.
כדורי טניס מוזרקים במהירות התחלתית לא קטנה מהמכונה. הם
פוגעים בקירות וממשיכים את תנועתם הכמעט-מקרית. בשמונה דקות
מתוך 37 כדורי טניס, 19 מהם פגעו בי. תרגיל בית לקורא: לתאר את
מבנה החדר בקנה מידה מסויים ולהבין באופן איכותי היכן אני נמצא
ביחס למכונה ואת גודל החדר יחסית למכונה. תרגיל עם כוכבית,
לחשב כמה כדורים יפגעו בי אחרי כ20 דקות.

אני קם. יש לי מיטרייה. פותח את המטרייה ומכוון אותה לכיוון
החור שנוצר בתיקרה, תוך כדי עישון סיגרייה ושאיפת העשן לכיוון
המטריה אני מצליח לעלות כמו אליקופטר לקומה השלישית. צונח
בתנועה מהירה אל הרצפה של הדירה שמעלי, תוך כדי זריקת המטריה
לחור ממנו עליתי. ארבעה קירות, לכל קיר צמוד שולחן קטן ולבן,
על כל שולחן מונח עציץ אחד בלבד, על כל עציץ מטפסת נמלה קטנה
וחזקה, קורי עכביש מכסים את התקרה. רק אני הורס את הסמטרייה.