הסיפור הזה רצה להיות סיפור טהור.
הוא רצה להיות סיפור שונה. בלי צרות, בלי רעים וגם בלי טובים
סטריאוטפיים, אבל גם בלי הטובים האלה שרואים שהמחבר ניסה בכוח
לשבור את כל הסטריאוטיפים.
הוא רצה להיות סיפור בלי קללות, וגם בלי מילים יפות.
הוא רצה להיות סיפור בלי אלימות, אבל גם לא כזה שיגידו שהוא
"של בנות".
הוא רצה להיות סיפור בלי... בלי תיאורים ארוכים ומפורטים של
זיונים,
אבל גם בלי רגעים בהם ברור שהסופר העדיף לדלג.
הוא לא רצה להיות סיפור לילדים.
הוא לא רצה להיות סיפור למבוגרים.
הוא לא רצה להיות לכל המשפחה.
ניסיתי להסביר לו שזה לא הולך וככה אין עלילה. אבל הוא פשוט לא
היה מוכן לשמוע.
    מה אתה רוצה להיות? שאלתי אותו, והוא לא השיב.
      אבל ידעתי שכעת סוף-סוף  
    כשניתן לו, הוא ורק הוא יחליט.  
אז למי ומה תהיה? שוב ניסיתי.
תביני, הוא אמר לי, עכשיו אני אהיה לעצמי.
וככה הוא נשאר.
טהור.
                                                           
                             
לעצמו.