ראש מורכן מביט באדמה, מנתח כל אבן

שוב פוסע בשביל המוכר, אוסף רסיסי זכוכית
מאחורי הימים שהיו, שהיו לזכרון, לשכרון, ימים שאיני מסוגל
לשכוח
לפני דרך, דרך חיי, בה אצעד עד יומי האחרון
מכיר את הכיוון, העיקולים, הפניות
לאן פניתי בפעם האחרונה שהייתי פה?

ראש מורכן מנסה להישיר מבט, רומס כל אבן

שוב מטפס במעלה ההר, אוסף שברי זכוכית
מאחורי אנשים שהיו, שהכרתי, שנשכחו, אנשים זרים שתמיד אזכור
לפני רחוקה הפסגה ובטח עוד אפול המון עד שאגיע לשם, אל האושר
נראה שהפסגה מתרחקת ככל שאני מתקדם
אולי אני כבר מאושר ולא יודע? מה זה בכלל אושר?

ראש מורכן, רוכן קדימה, נשימה עמוקה... אה...

שוב בפסגה, צופה בעולם סביבי, מחבר את חלקי המראה
מתחתי החיים שהיו, החיים שעכשיו, החיים שעוד יהיו
מעלי, תמצית האושר, רק להושיט יד ולגעת, לחטוף הכל
ההרגשה כל כך מוכרת, קופץ כדי להתקרב, נוגע
כשאנחת, הכל יגמר?

ראש זקוף, גולש במורדות, מחסיר פעימה או שתיים

שוב גולש במורד ההר, עולם חולף לצידי, מחזיק את המראה בכח
מאחורי ימים של אושר, אנשים יפים, חיים מעניינים
לפני מראה, מביט בטוב שהיה, מתרסק למרגלות ההר, כך גם המראה
נראה שהייתי פה פעם, כאב מוכר מפלח את הלב
זה כאב כל כך גם בפעם הקודמת?

ראש רכון לאחור, מבט אל על... מלאך?