אמיר שפיצר / בין הפטיש לסדן |
לסדין של כוכבים
אל מול עצי הדקל
שופך אני מילים.
מילה אחר מילה
אות אחר אות
מנסה אני לצייר
הרגשה מוזרה שכזאת.
מעבר למרחב הזמן
בין הרים גבוהים
המוזה משתוללת
והשירים זורמים.
איך אפשר להסתכל
מבלי להביט.
איך אפשר לגעת
מבלי להושיט.
כיצד אמור אני
לחשוב בקו ישר
כשמכל פינה אלכסונים
שוברים את המצב.
או שמא זו המטרה,
זה פלפל לגורל,
לסבך לי את הדרך
לאהבה של חיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|