היא כל כך מופלאה
וכל מילות האהבה
שלמדו אותי אינן מספיקות,
אולי עדיף שאשתוק
ואתן לדממה שהיא
לחדור אלי.
אבל לפני כן
שוב אני כותבת אותה,
מנסה כל פעם מחדש
וכל פעם זה יוצא חיוור
אל מול אורה.
אני כותבת קסומה
ואני חושבת
על איך שהיא שרה,
ועל שיריו של רומי,
ועל הטעם של הקפה שהיא מכינה.
ואני כותבת יפיפיה
ואני חושבת
על הרגע שבו ראיתי אותה לראשונה,
ועל טעם נשיקותיה.
אני כותבת אור
ומנסה לחוש את החיבוק שלנו.
אבל בכול אלה אין די לתאר
את הלמות ליבי.
אז כעת אאזין להם
ואבין למה התכוונה
כשאמרה שהשקט
חזק מהמילים,
לשקט הזה
אני מתכוונת
כשאני כותבת.
אהובה.